Please ensure Javascript is enabled for purposes of website accessibility דלג לתוכן

הדף היומי

י״ד בסיון תשפ״ד | 20 יוני 2024

  • מסכת בבא מציעא מוקדשת על ידי הרב ארט גולד לזכר כלתו האהובה של 50 שנה, קרול ג'וי רובינסון, קרינא גולה בת הדה ויהודה צבי. "רבות בנות עשו חיל ואת עלית על־כלנה"

  • הלימוד החודש מוקדש ע"י הרב חיים הרינג לכבוד אישתו טרי קריבושה.

בבא מציעא קיג

הלימוד החודש מוקדש ע"י הרב חיים הרינג לכבוד אשתו טרי קריבושה על זכייתה בפרס מפדרציית מניאפוליס וסיינט פאל על עבודתה המסורה במשך שנים רבות.

המעביד נחשב אמין לאחר שחלף התאריך לתשלם משכרות ולהכחיש טענת העובד שטרם שילם לו. ההנחה היא שכשהגיע היעד לשלם, המעביד יזכור לשלם כדי למנע עבירה שלהלנת משכורת. מדוע טענת העובד אינה מתקבלת על יסוד ההנחה שהעובד לא יעבור על לא תגזול? הגמרא מסבירה שלמעביד שתי חזקות לטובתו (שלא יעכב תשלם משכורת ושהעובד ידרוש את המשכרת הזמן) ולעובד רק אחת. הנושה יכול לקחת משכון אם לא משלם הלווה בזמן, אך הנושה לא יכול להכנס לבת הלווה לתפוס חפץ. במקום זאת, שליח בית דין אוסף את המשכן בשביל הנושה. שמואל פסק ששליח בית דין גם אינו רשאי להיכנס לבית הלווה אלא יכול לתפוס חפץ של הלווה בשוק. שלושה מקורות מעלים קשיים כנגד עמדת שמואל. לבסוף הם מסבירים שהשאלה אם בית דין יכול להכנס לבית הלויה היא נושא למחלוקת תנאים. ברייתא קבעה שבתפיסת חפץ למשכון, שליח בית דין חייב להשאיר ללווה צריכים בסיסיים לעצמו אך לא לאשתו וילדיו. מה הם הצרכים הבסיסים האלה? זה נלמד בגזרה שוה מדיני ערכין. רב נחמן מעלה קושי מעמדתו של רבן שמעון בן גמליאל במשנה ששלושים יום לאחר יום פרעון החוב, הנושה יכול למכור את החפץ שנתפס כמשכון. אם אפשר למכר אותו, ברור שאינו צריך להשאיר ללווה צרכים בסיסיים.

אבל מטא זמן חיוביה רמי אנפשיה ומידכר

וכי שכיר עובר משום בל תגזל התם תרי חזקי הכא חדא חזקה גבי בעל הבית איכא תרי חזקי חדא דאין בעל הבית עובר משום בל תלין וחדא דאין שכיר משהא שכרו והכא חדא חזקה

אם יש עדים שתבעו הרי זה נשבע ונוטל והא קתבעו לקמן אמר רבי אסי שתבעו בזמנו ודלמא לבתר הכי פרע אמר אביי שתבעו כל זמנו

ולעולם לא פרע ליה אמר רב חמא בר עוקבא כנגד אותו היום של תביעה

מתני׳ המלוה את חבירו לא ימשכננו אלא בבית דין ולא יכנס לביתו ליטול משכונו שנאמר בחוץ תעמד היו לו שני כלים נוטל אחד ומניח אחד

ומחזיר את הכר בלילה ואת המחרישה ביום ואם מת אינו מחזיר ליורשיו רבן שמעון בן גמליאל אומר אף לעצמו אינו מחזיר אלא עד שלשים יום ומשלשים יום ולהלן מוכרן בבית דין

גמ׳ אמר שמואל שליח בית דין מנתח נתוחי אין אבל משכוני לא והתנן המלוה את חבירו לא ימשכננו אלא בבית דין מכלל דבבית דין ממשכנין

אמר לך שמואל אימא לא ינתחנו אלא בבית דין הכי נמי מסתברא דקתני סיפא לא יכנס לביתו ליטול משכונו מני אילימא בעל חוב מרישא שמע מינה אלא לאו שליח בית דין

אי משום הא לא איריא הכי קאמר המלוה את חבירו לא ימשכננו אלא בבית דין מכלל דבבית דין ממשכנים ובעל חוב אפילו נתוחי נמי לא שלא יכנס לביתו ליטול משכונו

מתיב רב יוסף לא יחבל ריחים ורכב הא דברים אחרים חבל לא תחבל בגד אלמנה הא של אחרים תחבל מאן אי נימא בעל חוב הא כתיב לא תבא אל ביתו לעבט עבטו אלא לאו שליח בית דין

תרגמה רב פפא בריה דרב נחמן קמיה דרב יוסף ואמרי לה רב פפא בריה דרב יוסף קמיה דרב יוסף לעולם בבעל חוב ולעבור עליו בשני לאוין

תא שמע ממשמע שנאמר בחוץ תעמד איני יודע שהאיש אשר אתה נושה בו יוציא אלא מה תלמוד לומר והאיש לרבות שליח בית דין מאי לאו שליח בית דין כלוה


לא שליח בית דין כמלוה

תא שמע אם חבל תחבל שלמת רעך בשליח בית דין הכתוב מדבר אתה אומר בשליח בית דין הכתוב מדבר או אינו אלא בבעל חוב כשהוא אומר לא תבא אל ביתו לעבט עבטו הרי בעל חוב אמור הא מה אני מקיים אם חבל תחבל שלמת רעך בשליח בית דין הכתוב מדבר

תנאי היא דתניא שליח בית דין שבא למשכנו לא יכנס לביתו למשכנו אלא עומד מבחוץ והלה מוציא לו משכון שנאמר בחוץ תעמד והאיש

ותניא אידך בעל חוב שבא למשכנו לא יכנס לביתו למשכנו אלא עומד בחוץ והלה נכנס ומוציא לו משכונו שנאמר בחוץ תעמד ושליח בית דין שבא למשכנו הרי זה נכנס לביתו וממשכנו

ולא ימשכננו דברים שעושין בהן אוכל נפש ונותן מטה ומטה ומצע לעשיר מטה ומטה ומפץ לעני לו אבל לא לאשתו ולא לבניו ולבנותיו

כדרך שמסדרין לבעל חוב כך מסדרין בערכין כלפי לייא עיקר סידור בערכין כתיב אלא אימא כדרך שמסדרין בערכין כך מסדרין בבעל חוב

אמר מר נותן מטה ומטה ומצע לעשיר מטה ומטה ומפץ לעני למאן אילימא לאשתו ולבניו ולבנותיו הא אמרת לו אבל לא לאשתו ולבניו ולבנותיו אלא אידי ואידי לדידיה

תרתי למה לי חדא דאכיל עלה וחדא דזג עלה כדשמואל דאמר שמואל כל מילי ידענא אסותייהו לבר מהני תלת מאן דאכיל אהינא מרירא אליבא ריקנא מאן דאסר מיתנא דכיתנא רטיבא אחרציה ומאן דאכיל נהמא ולא מסגי ארבעה גרמידי

תני תנא קמיה דרב נחמן כדרך שמסדרין בערכין כך מסדרין בבעל חוב אמר ליה השתא זבוני מזבנינן ליה סדורי מסדרינן ליה ומי מזבנינן ליה והתנן מחזיר את הכר בלילה ואת המחרישה ביום

תנא כרבן שמעון בן גמליאל תנא קמיה והכי קאמר ליה השתא לרבן שמעון בן גמליאל זבוני מזבנינן ליה סדורי מסדרינן ליה דתנן רבן שמעון בן גמליאל אומר אף לעצמו אינו מחזיר אלא עד שלשים יום מכאן ואילך מוכרן בבית דין

וממאי דכי קאמר רבן שמעון בן גמליאל זבוני לגמרי קאמר דלמא הכי קאמר עד שלשים יום הדר ליה בעיניה מכאן ואילך מיהדר ליה למאי דחזי ליה ומזבנינן מאי דלא חזי ליה

אי סלקא דעתך אית ליה לרבן שמעון בן גמליאל האי סברא ליכא מידי דלא חזי ליה דאמר אביי רבן שמעון בן גמליאל ורבי שמעון ורבי ישמעאל ורבי עקיבא כולהו סבירא להו כל ישראל בני מלכים הן

רבן שמעון בן גמליאל דתנן לא את הלוף ולא את החרדל רבן שמעון בן גמליאל מתיר בלוף מפני שהוא מאכל לעורבין

רבי שמעון דתנן בני מלכים סכין שמן וורד על גבי מכותיהן בשבת שכן דרכן לסוך בחול רבי שמעון אומר כל ישראל בני מלכים הן

רבי ישמעאל ורבי עקיבא דתניא הרי שהיו נושין בו אלף זוז ולבוש איצטלא בת מאה מנה מפשיטין אותה ממנו ומלבישים אותו איצטלא הראויה לו ותנא משום רבי ישמעאל ותנא משום רבי עקיבא כל ישראל ראוין לאותה איצטלא

ולמאי דסליק אדעתין מעיקרא דיהיב ליה מאי דחזי ליה ומזבנינן מאי דלא חזי ליה בשלמא כר וכסת חזי ליה דביני ביני אלא מחרישה למאי חזיא אמר רבא בר רבה מחרישה דכספא

מתקיף לה רב חגא ולימא ליה לאו עלי קרמית אמר ליה אביי



  • מסכת בבא מציעא מוקדשת על ידי הרב ארט גולד לזכר כלתו האהובה של 50 שנה, קרול ג'וי רובינסון, קרינא גולה בת הדה ויהודה צבי. "רבות בנות עשו חיל ואת עלית על־כלנה"

  • הלימוד החודש מוקדש ע"י הרב חיים הרינג לכבוד אישתו טרי קריבושה.

להעמיק בדף

במחשבה שניה icon (YouTube Thumbnail)

הלנת שכר – במחשבה שניה

במחשבה שניה היא סדרת שיעורי מחשבה על נושאים העולים בדף היומי עם הרבנית יפית קליימר מקורות בבא מציעא קיא קיב קיג להאזנה לצפייה מקורות דברים כ״ד:י״ד-ט״ו לֹא־תַעֲשֹׁ֥ק שָׂכִ֖יר עָנִ֣י וְאֶבְי֑וֹן מֵאַחֶ֕יךָ א֧וֹ מִגֵּרְךָ֛ אֲשֶׁ֥ר בְּאַרְצְךָ֖ בִּשְׁעָרֶֽיךָ׃    בְּיוֹמוֹ֩ תִתֵּ֨ן שְׂכָר֜וֹ וְֽלֹא־תָב֧וֹא עָלָ֣יו הַשֶּׁ֗מֶשׁ כִּ֤י עָנִי֙ ה֔וּא וְאֵלָ֕יו ה֥וּא נֹשֵׂ֖א אֶת־נַפְשׁ֑וֹ    וְלֹֽא־יִקְרָ֤א עָלֶ֙יךָ֙ אֶל־ה' וְהָיָ֥ה…

בבא מציעא קיג

תלמוד מהדורת ויליאם דוידסון | מופעל ע"י ספריא

בבא מציעא קיג

אבל מטא זמן חיוביה רמי אנפשיה ומידכר

וכי שכיר עובר משום בל תגזל התם תרי חזקי הכא חדא חזקה גבי בעל הבית איכא תרי חזקי חדא דאין בעל הבית עובר משום בל תלין וחדא דאין שכיר משהא שכרו והכא חדא חזקה

אם יש עדים שתבעו הרי זה נשבע ונוטל והא קתבעו לקמן אמר רבי אסי שתבעו בזמנו ודלמא לבתר הכי פרע אמר אביי שתבעו כל זמנו

ולעולם לא פרע ליה אמר רב חמא בר עוקבא כנגד אותו היום של תביעה

מתני׳ המלוה את חבירו לא ימשכננו אלא בבית דין ולא יכנס לביתו ליטול משכונו שנאמר בחוץ תעמד היו לו שני כלים נוטל אחד ומניח אחד

ומחזיר את הכר בלילה ואת המחרישה ביום ואם מת אינו מחזיר ליורשיו רבן שמעון בן גמליאל אומר אף לעצמו אינו מחזיר אלא עד שלשים יום ומשלשים יום ולהלן מוכרן בבית דין

גמ׳ אמר שמואל שליח בית דין מנתח נתוחי אין אבל משכוני לא והתנן המלוה את חבירו לא ימשכננו אלא בבית דין מכלל דבבית דין ממשכנין

אמר לך שמואל אימא לא ינתחנו אלא בבית דין הכי נמי מסתברא דקתני סיפא לא יכנס לביתו ליטול משכונו מני אילימא בעל חוב מרישא שמע מינה אלא לאו שליח בית דין

אי משום הא לא איריא הכי קאמר המלוה את חבירו לא ימשכננו אלא בבית דין מכלל דבבית דין ממשכנים ובעל חוב אפילו נתוחי נמי לא שלא יכנס לביתו ליטול משכונו

מתיב רב יוסף לא יחבל ריחים ורכב הא דברים אחרים חבל לא תחבל בגד אלמנה הא של אחרים תחבל מאן אי נימא בעל חוב הא כתיב לא תבא אל ביתו לעבט עבטו אלא לאו שליח בית דין

תרגמה רב פפא בריה דרב נחמן קמיה דרב יוסף ואמרי לה רב פפא בריה דרב יוסף קמיה דרב יוסף לעולם בבעל חוב ולעבור עליו בשני לאוין

תא שמע ממשמע שנאמר בחוץ תעמד איני יודע שהאיש אשר אתה נושה בו יוציא אלא מה תלמוד לומר והאיש לרבות שליח בית דין מאי לאו שליח בית דין כלוה


לא שליח בית דין כמלוה

תא שמע אם חבל תחבל שלמת רעך בשליח בית דין הכתוב מדבר אתה אומר בשליח בית דין הכתוב מדבר או אינו אלא בבעל חוב כשהוא אומר לא תבא אל ביתו לעבט עבטו הרי בעל חוב אמור הא מה אני מקיים אם חבל תחבל שלמת רעך בשליח בית דין הכתוב מדבר

תנאי היא דתניא שליח בית דין שבא למשכנו לא יכנס לביתו למשכנו אלא עומד מבחוץ והלה מוציא לו משכון שנאמר בחוץ תעמד והאיש

ותניא אידך בעל חוב שבא למשכנו לא יכנס לביתו למשכנו אלא עומד בחוץ והלה נכנס ומוציא לו משכונו שנאמר בחוץ תעמד ושליח בית דין שבא למשכנו הרי זה נכנס לביתו וממשכנו

ולא ימשכננו דברים שעושין בהן אוכל נפש ונותן מטה ומטה ומצע לעשיר מטה ומטה ומפץ לעני לו אבל לא לאשתו ולא לבניו ולבנותיו

כדרך שמסדרין לבעל חוב כך מסדרין בערכין כלפי לייא עיקר סידור בערכין כתיב אלא אימא כדרך שמסדרין בערכין כך מסדרין בבעל חוב

אמר מר נותן מטה ומטה ומצע לעשיר מטה ומטה ומפץ לעני למאן אילימא לאשתו ולבניו ולבנותיו הא אמרת לו אבל לא לאשתו ולבניו ולבנותיו אלא אידי ואידי לדידיה

תרתי למה לי חדא דאכיל עלה וחדא דזג עלה כדשמואל דאמר שמואל כל מילי ידענא אסותייהו לבר מהני תלת מאן דאכיל אהינא מרירא אליבא ריקנא מאן דאסר מיתנא דכיתנא רטיבא אחרציה ומאן דאכיל נהמא ולא מסגי ארבעה גרמידי

תני תנא קמיה דרב נחמן כדרך שמסדרין בערכין כך מסדרין בבעל חוב אמר ליה השתא זבוני מזבנינן ליה סדורי מסדרינן ליה ומי מזבנינן ליה והתנן מחזיר את הכר בלילה ואת המחרישה ביום

תנא כרבן שמעון בן גמליאל תנא קמיה והכי קאמר ליה השתא לרבן שמעון בן גמליאל זבוני מזבנינן ליה סדורי מסדרינן ליה דתנן רבן שמעון בן גמליאל אומר אף לעצמו אינו מחזיר אלא עד שלשים יום מכאן ואילך מוכרן בבית דין

וממאי דכי קאמר רבן שמעון בן גמליאל זבוני לגמרי קאמר דלמא הכי קאמר עד שלשים יום הדר ליה בעיניה מכאן ואילך מיהדר ליה למאי דחזי ליה ומזבנינן מאי דלא חזי ליה

אי סלקא דעתך אית ליה לרבן שמעון בן גמליאל האי סברא ליכא מידי דלא חזי ליה דאמר אביי רבן שמעון בן גמליאל ורבי שמעון ורבי ישמעאל ורבי עקיבא כולהו סבירא להו כל ישראל בני מלכים הן

רבן שמעון בן גמליאל דתנן לא את הלוף ולא את החרדל רבן שמעון בן גמליאל מתיר בלוף מפני שהוא מאכל לעורבין

רבי שמעון דתנן בני מלכים סכין שמן וורד על גבי מכותיהן בשבת שכן דרכן לסוך בחול רבי שמעון אומר כל ישראל בני מלכים הן

רבי ישמעאל ורבי עקיבא דתניא הרי שהיו נושין בו אלף זוז ולבוש איצטלא בת מאה מנה מפשיטין אותה ממנו ומלבישים אותו איצטלא הראויה לו ותנא משום רבי ישמעאל ותנא משום רבי עקיבא כל ישראל ראוין לאותה איצטלא

ולמאי דסליק אדעתין מעיקרא דיהיב ליה מאי דחזי ליה ומזבנינן מאי דלא חזי ליה בשלמא כר וכסת חזי ליה דביני ביני אלא מחרישה למאי חזיא אמר רבא בר רבה מחרישה דכספא

מתקיף לה רב חגא ולימא ליה לאו עלי קרמית אמר ליה אביי


גלול כלפי מעלה