Please ensure Javascript is enabled for purposes of website accessibility דלג לתוכן

הדף היומי

א׳ באדר ב׳ תשפ״ד | 11 מרץ 2024

  • מסכת בבא מציעא מוקדשת על ידי הרב ארט גולד לזכר כלתו האהובה של 50 שנה, קרול ג'וי רובינסון, קרינא גולה בת הדה ויהודה צבי. "רבות בנות עשו חיל ואת עלית על־כלנה"

בבא מציעא יב

הלימוד החודש מוקדש לע"נ שי אוריאל בן כרמית והרב שמעון פיזם, אייל מבורך בן שירי חיה ומרדכי מוטי טויטו, שמסרו נפשם למען עם ישראל. "עזה כמוות אהבה". 

הלימוד השבוע מוקדש ע"י נירה פלדמן לע"נ פינקל בת ברוך ודינה בציון שנה לפטירתה. 

רב אשי מסביר מדוע אם בעל מכניס גט בחצר אשתו, זה יעיל רק אם היא עומדת בסמוך, ואילו במתנה אין צורך לעמוד ליד החצר. זה מבוסס על העיקרון שאדם יכול לעשות משהו שהוא לטובתו של אדם (מתנה) לא בנוכחותו 'זכין לאדם שלא בפניו', אבל אי אפשר לעשות משהו רע עבור אחר (גירושין) שלא בנוכחותו/ה 'אין חבין לאדם אלא בפניו'. רבא שואל על מקרה שבו מישהו זורק ארנק והוא עובר במרחב האווירי של בית של מישהו אחר – האם הוא נרכש על ידי בעל הנכס כמו במקרה של המשנה? במה שונה המקרה מהמקרה שהובא במשנה? המשנה הבאה מלמדת: אם האנשים הבאים מוצאים חפץ אבוד, החפץ עובר לאב/בעל: קטן או קטנה, אשה ועבד כנעני. אם האנשים הבאים מוצאים חפץ אבוד, הם יכולים לשמור אותו לעצמם: גדול או גדולה, עבד ושפחה עבריים ואשה גרושה גם אם לא קיבלה את כתובהתה. שמואל מסביר שקטן שמוצא חפץ אבוד זה הולך לאביו שכן מקובל שילדים נותנים חפצים שהם מוצאים להוריהם. מכאן משתמע ששמואל סבור שילד אינו קונה חפצים לפי דין תורה. מתעורר קושי נגד שמואל מברייתא לגבי פועל המשאיר אלומות הנופלות בשדה (לקט) וילדו יכול לאסוף אותן. הרבנים מציעים שלושה הסברים אפשריים. רבי יוחנן חולק על שמואל כיוון שהוא מבין את המילה "קטן" במשנה לא להתייחס לקטן בגיל אלא למי שנתמך על ידי אביו, ובמקרה זה המשנה לא מלמדת דבר לגבי יכולתו של קטן לקנות. ברייתא קובעת שעובד יום שנשכר לעשות הכל עבור הבעלים ומוצא חפץ אבוד בעבודה, החפץ עובר למי שהעסיק אותו. זה סותר את המשנה הקובעת שעבד עברי המוצא מציאה יכול לשמור אותה לעצמו. הרבנים מציעים שלושה פתרונות. מה דינה של שפחה עברייה במשנה שזוכה להחזיק חפצים אבודים – האם לא ילכו לאביה, ואם נפטר, לא לימד ריש לקיש שהיא יוצאת לחופשי? כדי לפתור זאת, הם מסבירים שהמשנה פירושה שהפריט הולך לאביה ולא לאדונה. מדוע צריכה המשנה ללמד שאשה גרושה יכולה לשמור חפצים שהיא מוצאת? זה לא ברור?! המקרה חייב להיות מקרה שבו יש ספק אם היא גרושה או לא. אם מוצאים שטרות חוב, האם הם מוחזרים לנושה או לא? במה זה תלוי? למה?

חצר איתרבאי משום יד ולא גרעה משליחות גבי גט דחוב הוא לה אין חבין לאדם אלא בפניו גבי מתנה דזכות הוא לו זכין לאדם שלא בפניו

גופא ראה אותן רצין אחר המציאה וכו׳ אמר רבי ירמיה אמר רבי יוחנן והוא שרץ אחריהן ומגיען בעי רבי ירמיה במתנה היאך קבלה מיניה רבי אבא בר כהנא אף על פי שרץ אחריהן ואין מגיען

בעי רבא זרק ארנקי בפתח זה ויצא בפתח אחר מהו אויר שאין סופו לנוח כמונח דמי או לא

אמר ליה רב פפא לרבא ואמרי לה רב אדא בר מתנה לרבא ואמרי לה רבינא לרבא לאו היינו מתניתין ראה אותן רצין אחר המציאה ואמר רבי ירמיה אמר רבי יוחנן והוא שרץ אחריהן ומגיען ובעי רבי ירמיה במתנה היאך וקבלה מיניה רבי אבא בר כהנא במתנה אף על פי שרץ אחריהן ואין מגיען

אמר ליה מתגלגל קאמרת שאני מתגלגל דכמונח דמי

מתני׳ מציאת בנו ובתו הקטנים מציאת עבדו ושפחתו הכנענים מציאת אשתו הרי אלו שלו מציאת בנו ובתו הגדולים מציאת עבדו ושפחתו העברים מציאת אשתו שגירשה אף על פי שלא נתן כתובה הרי אלו שלהן

גמ׳ אמר שמואל מפני מה אמרו מציאת קטן לאביו שבשעה שמוצאה מריצה אצל אביו ואינו מאחר בידו

למימרא דסבר שמואל קטן לית ליה זכייה לנפשיה מדאורייתא והתניא השוכר את הפועל ילקט בנו אחריו למחצה לשליש ולרביע לא ילקט בנו אחריו רבי יוסי אומר בין כך ובין כך ילקט בנו ואשתו אחריו ואמר שמואל הלכה כרבי יוסי

אי אמרת בשלמא קטן אית ליה זכייה לנפשיה כי קא מלקט לנפשיה קא מלקט ואבוה מיניה קא זכי אלא אי אמרת קטן לית ליה זכייה לנפשיה כי קא מלקט לאביו קא מלקט אבוה עשיר הוא אמאי אשתו ובנו מלקט אחריו

שמואל טעמא דתנא דידן קאמר וליה לא סבירא ליה

וסבר רבי יוסי קטן אית ליה זכייה מדאורייתא והתנן מציאת חרש שוטה וקטן יש בהן משום גזל מפני דרכי שלום רבי יוסי אומר גזל גמור

ואמר רב חסדא גזל גמור מדבריהן נפקא מינה להוציאה בדיינין

אלא אמר אביי עשאוה כמי שהלכו בה נמושות דעניים גופייהו מסחי דעתייהו סברי בריה דהיאך מלקטי ליה

אמר ליה רב אדא בר מתנה לאביי וכי מותר לאדם להרביץ ארי בתוך שדהו כדי שיראו עניים ויברחו

אלא אמר רבא


עשו שאינו זוכה כזוכה מאי טעמא עניים גופייהו ניחא להו כי היכי דכי אגרו לדידהו נלקוט בנייהו בתרייהו

ופליגא דרבי חייא בר אבא דאמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן לא גדול גדול ממש ולא קטן קטן ממש אלא גדול וסמוך על שלחן אביו זהו קטן קטן ואינו סמוך על שלחן אביו זהו גדול

מציאת עבדו ושפחתו העברים הרי הוא של עצמן אמאי לא יהא אלא פועל ותניא מציאת פועל לעצמו במה דברים אמורים בזמן שאמר לו נכש עמי היום עדור עמי היום

אבל אמר לו עשה עמי מלאכה היום מציאתו לבעל הבית

אמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן הכא בעבד נוקב מרגליות עסקינן שאין רבו רוצה לשנותו למלאכה אחרת

רבא אמר במגביה מציאה עם מלאכתו עסקינן

רב פפא אמר כגון ששכרו ללקט מציאות והיכי דמי דאקפי אגמא בכוורי

האי שפחה היכי דמי אי דאייתי שתי שערות מאי בעיא גביה

ואי דלא אייתי שתי שערות אי איתיה לאב דאבוה הויא ואי דליתיה לאב תיפוק במיתת האב

דאמר ריש לקיש אמה העבריה קנה עצמה במיתת האב מרשות האדון מקל וחומר ולאו איתותב ריש לקיש

נימא מהאי נמי תיהוי תיובתא

לא לעולם דאיתיה לאב ומאי הרי הן שלהן לאפוקי דרבה

מציאת אשתו גירשה פשיטא

הכא במאי עסקינן במגורשת ואינה מגורשת דאמר רבי זירא אמר שמואל כל מקום שאמרו חכמים מגורשת ואינה מגורשת בעלה חייב במזונותיה

טעמא מאי אמור רבנן מציאת אשה לבעלה כי היכי דלא תיהוי לה איבה הכא אית לה איבה ואיבה

מתני׳ מצא שטרי חוב אם יש בהן אחריות נכסים לא יחזיר שבית דין נפרעין מהן אין בהן אחריות נכסים יחזיר שאין בית דין נפרעין מהן דברי רבי מאיר

וחכמים אומרים בין כך ובין כך לא יחזיר מפני שבית דין נפרעין מהן

גמ׳ במאי עסקינן אילימא כשחייב מודה כי יש בהן אחריות נכסים אמאי לא יחזיר הא מודה ואי כשאין חייב מודה כי אין בהן אחריות נכסים אמאי יחזיר נהי דלא גבי ממשעבדי מבני חרי מגבא גבי

לעולם כשחייב מודה והכא היינו טעמא דחיישינן שמא כתב ללות בניסן ולא לוה עד תשרי ואתי למטרף לקוחות שלא כדין

אי הכי כל שטרי דאתו לקמן ניחוש להו הכי

כל שטרי לא ריעי הני ריעי

אלא הא דתנן כותבין שטר ללוה אף על פי שאין מלוה עמו לכתחילה היכי כתבינהו ניחוש שמא כתב ללות בניסן ולא לוה עד תשרי ואתי למטרף לקוחות שלא כדין

אמר רב אסי



  • מסכת בבא מציעא מוקדשת על ידי הרב ארט גולד לזכר כלתו האהובה של 50 שנה, קרול ג'וי רובינסון, קרינא גולה בת הדה ויהודה צבי. "רבות בנות עשו חיל ואת עלית על־כלנה"

להעמיק בדף

אין תוצאות. נסה שוב.

בבא מציעא יב

תלמוד מהדורת ויליאם דוידסון | מופעל ע"י ספריא

בבא מציעא יב

חצר איתרבאי משום יד ולא גרעה משליחות גבי גט דחוב הוא לה אין חבין לאדם אלא בפניו גבי מתנה דזכות הוא לו זכין לאדם שלא בפניו

גופא ראה אותן רצין אחר המציאה וכו׳ אמר רבי ירמיה אמר רבי יוחנן והוא שרץ אחריהן ומגיען בעי רבי ירמיה במתנה היאך קבלה מיניה רבי אבא בר כהנא אף על פי שרץ אחריהן ואין מגיען

בעי רבא זרק ארנקי בפתח זה ויצא בפתח אחר מהו אויר שאין סופו לנוח כמונח דמי או לא

אמר ליה רב פפא לרבא ואמרי לה רב אדא בר מתנה לרבא ואמרי לה רבינא לרבא לאו היינו מתניתין ראה אותן רצין אחר המציאה ואמר רבי ירמיה אמר רבי יוחנן והוא שרץ אחריהן ומגיען ובעי רבי ירמיה במתנה היאך וקבלה מיניה רבי אבא בר כהנא במתנה אף על פי שרץ אחריהן ואין מגיען

אמר ליה מתגלגל קאמרת שאני מתגלגל דכמונח דמי

מתני׳ מציאת בנו ובתו הקטנים מציאת עבדו ושפחתו הכנענים מציאת אשתו הרי אלו שלו מציאת בנו ובתו הגדולים מציאת עבדו ושפחתו העברים מציאת אשתו שגירשה אף על פי שלא נתן כתובה הרי אלו שלהן

גמ׳ אמר שמואל מפני מה אמרו מציאת קטן לאביו שבשעה שמוצאה מריצה אצל אביו ואינו מאחר בידו

למימרא דסבר שמואל קטן לית ליה זכייה לנפשיה מדאורייתא והתניא השוכר את הפועל ילקט בנו אחריו למחצה לשליש ולרביע לא ילקט בנו אחריו רבי יוסי אומר בין כך ובין כך ילקט בנו ואשתו אחריו ואמר שמואל הלכה כרבי יוסי

אי אמרת בשלמא קטן אית ליה זכייה לנפשיה כי קא מלקט לנפשיה קא מלקט ואבוה מיניה קא זכי אלא אי אמרת קטן לית ליה זכייה לנפשיה כי קא מלקט לאביו קא מלקט אבוה עשיר הוא אמאי אשתו ובנו מלקט אחריו

שמואל טעמא דתנא דידן קאמר וליה לא סבירא ליה

וסבר רבי יוסי קטן אית ליה זכייה מדאורייתא והתנן מציאת חרש שוטה וקטן יש בהן משום גזל מפני דרכי שלום רבי יוסי אומר גזל גמור

ואמר רב חסדא גזל גמור מדבריהן נפקא מינה להוציאה בדיינין

אלא אמר אביי עשאוה כמי שהלכו בה נמושות דעניים גופייהו מסחי דעתייהו סברי בריה דהיאך מלקטי ליה

אמר ליה רב אדא בר מתנה לאביי וכי מותר לאדם להרביץ ארי בתוך שדהו כדי שיראו עניים ויברחו

אלא אמר רבא


עשו שאינו זוכה כזוכה מאי טעמא עניים גופייהו ניחא להו כי היכי דכי אגרו לדידהו נלקוט בנייהו בתרייהו

ופליגא דרבי חייא בר אבא דאמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן לא גדול גדול ממש ולא קטן קטן ממש אלא גדול וסמוך על שלחן אביו זהו קטן קטן ואינו סמוך על שלחן אביו זהו גדול

מציאת עבדו ושפחתו העברים הרי הוא של עצמן אמאי לא יהא אלא פועל ותניא מציאת פועל לעצמו במה דברים אמורים בזמן שאמר לו נכש עמי היום עדור עמי היום

אבל אמר לו עשה עמי מלאכה היום מציאתו לבעל הבית

אמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן הכא בעבד נוקב מרגליות עסקינן שאין רבו רוצה לשנותו למלאכה אחרת

רבא אמר במגביה מציאה עם מלאכתו עסקינן

רב פפא אמר כגון ששכרו ללקט מציאות והיכי דמי דאקפי אגמא בכוורי

האי שפחה היכי דמי אי דאייתי שתי שערות מאי בעיא גביה

ואי דלא אייתי שתי שערות אי איתיה לאב דאבוה הויא ואי דליתיה לאב תיפוק במיתת האב

דאמר ריש לקיש אמה העבריה קנה עצמה במיתת האב מרשות האדון מקל וחומר ולאו איתותב ריש לקיש

נימא מהאי נמי תיהוי תיובתא

לא לעולם דאיתיה לאב ומאי הרי הן שלהן לאפוקי דרבה

מציאת אשתו גירשה פשיטא

הכא במאי עסקינן במגורשת ואינה מגורשת דאמר רבי זירא אמר שמואל כל מקום שאמרו חכמים מגורשת ואינה מגורשת בעלה חייב במזונותיה

טעמא מאי אמור רבנן מציאת אשה לבעלה כי היכי דלא תיהוי לה איבה הכא אית לה איבה ואיבה

מתני׳ מצא שטרי חוב אם יש בהן אחריות נכסים לא יחזיר שבית דין נפרעין מהן אין בהן אחריות נכסים יחזיר שאין בית דין נפרעין מהן דברי רבי מאיר

וחכמים אומרים בין כך ובין כך לא יחזיר מפני שבית דין נפרעין מהן

גמ׳ במאי עסקינן אילימא כשחייב מודה כי יש בהן אחריות נכסים אמאי לא יחזיר הא מודה ואי כשאין חייב מודה כי אין בהן אחריות נכסים אמאי יחזיר נהי דלא גבי ממשעבדי מבני חרי מגבא גבי

לעולם כשחייב מודה והכא היינו טעמא דחיישינן שמא כתב ללות בניסן ולא לוה עד תשרי ואתי למטרף לקוחות שלא כדין

אי הכי כל שטרי דאתו לקמן ניחוש להו הכי

כל שטרי לא ריעי הני ריעי

אלא הא דתנן כותבין שטר ללוה אף על פי שאין מלוה עמו לכתחילה היכי כתבינהו ניחוש שמא כתב ללות בניסן ולא לוה עד תשרי ואתי למטרף לקוחות שלא כדין

אמר רב אסי


גלול כלפי מעלה