Please ensure Javascript is enabled for purposes of website accessibility דלג לתוכן

הדף היומי

ט״ו באדר ב׳ תשפ״ד | 25 מרץ 2024

  • מסכת בבא מציעא מוקדשת על ידי הרב ארט גולד לזכר כלתו האהובה של 50 שנה, קרול ג'וי רובינסון, קרינא גולה בת הדה ויהודה צבי. "רבות בנות עשו חיל ואת עלית על־כלנה"

בבא מציעא כו

הדף היום מוקדש לע"נ הרב חיים קנייבסקי, הרב שמריהו יוסף חיים בן יעקב ישראל זצ"ל.

כשמוצאים חפץ בכותל, איזה רמזים יש בהנחת החפץ שיכולים להעיד על שייכות החפץ? אם החפץ היה מונח בחלק הקרוב לבית, אך הבית היה מושכר לאחרים, אין חיוב להשיב את החפץ. איך מסתדרת הלכה זו עם משנה בשקלים יט ששם אנחנו מניחים שכסף שמוצאים ברחובות בירושלים בזמן הרגל בא מכספי מעשר שני ולא מכסף שאולי הונח שם על ידי אחרים בשבוע שלפני הרגל ואינו מעשר שני? ריש לקיש בשם בר קפרא ורב מנשיא בר יעקב מתרצים שמדובר במקרה שהחדר היה מושכר לשלושה אנשים – אבל לאחד ישראלים ולשני כנענעים. איך אפשר להסביר את התירות של בר קפרא שמדובר בישראלים לאור הסוגיה בבא מציעא כד ושיטת ר' שמעון בן אלעזר שלא ידענו אם אמר שיש ייאוש כשיש רוב ישראלים או רק רוב כנענים – איך המקרה כאן שונה מהמקרה המדובר שם? רב נחמן מסביר את ההבדל ודבריו תואמים מימרה אחרת שלו. רבא מגביל את המימרה של רב נחמן. רבא מתאר שלושה מקרים שונים שבהם יש שילוב בין גזל להשבת אבידה ומסביר איזה עבירות עבר עליהם המוצא אבידה זו בכל אחת מהמקרים. אם מוצאים כסף בחנות או אצל שולחני, מהן ההנחיות למוצא האם יכול לקחת או שחייב להחזיר? ר' אלעזר קובע לגבי מקרה שלא הוזכר במשנה. האם אפשר להקשות עליו מהמשנה? איך הוא הגיע לשיטתו מלשון המשנה?

דשתיך טפי

בכותל חדש מחציו ולחוץ שלו מחציו ולפנים של בעל הבית

אמר רב אשי סכינא בתר קתא וכיסא בתר שנציה

ואלא מתניתין דקתני מחציו ולחוץ שלו מחציו ולפנים של בעל הבית ולחזי אי קתא לגאו אי קתא לבר אי שנציה לגאו אי שנציה לבר מתניתין באודרא ונסכא

תנא אם היה כותל ממולא מהן חולקין פשיטא לא צריכא דמשפע בחד גיסא מהו דתימא אשתפוכי אישתפוך קא משמע לן

אם היה משכירו לאחרים אפילו מצא בתוך הבית הרי אלו שלו ואמאי ליזיל בתר בתרא

מי לא תנן מעות שנמצאו לפני סוחרי בהמה לעולם מעשר בהר הבית חולין

ובירושלים בשאר ימות השנה חולין בשעת הרגל הכל מעשר

ואמר רב שמעיה בר זעירא מאי טעמא הואיל ושוקי ירושלים עשוין להתכבד בכל יום אלמא אמרינן קמאי קמאי אזלו והני אחריני נינהו הכא נמי קמא קמא אזל והני דבתרא הוא

אמר ריש לקיש משום בר קפרא כגון שעשאו פונדק לשלשה ישראל

שמע מינה הלכה כרבי שמעון בן אלעזר אפילו ברוב ישראל

אלא אמר רב מנשיא בר יעקב כגון שעשאו פונדק לשלשה נכרים

רב נחמן אמר רבה בר אבוה אפילו תימא לשלשה ישראל מאי טעמא ההוא דנפל מיניה מיאש מימר אמר מכדי איניש אחרינא לא הוה בהדי אלא הני אמרי קמייהו כמה זמני ליהדרו לי ולא הדרו לי והשתא ליהדרו אי דעתייהו לאהדורה אהדרוה ניהלי והאי דלא אהדרוה לי בדעתייהו למיגזלה

ואזדא רב נחמן לטעמיה דאמר רב נחמן ראה סלע


שנפל משנים חייב להחזיר מאי טעמא ההוא דנפל מיניה לא מיאש מימר אמר מכדי איניש אחרינא לא הוה בהדאי אלא האי נקיטנא ליה ואמינא ליה אנת הוא דשקלתיה

בשלשה אינו חייב להחזיר מאי טעמא ההוא דנפל מיניה ודאי מיאש מימר אמר מכדי תרי הוו בהדאי אי נקיטנא להאי אמר לא שקלתיה ואי נקיטנא להאי אמר לא שקלתיה

אמר רבא האי דאמרת בשלשה אינו חייב להחזיר לא אמרן אלא דלית ביה שוה פרוטה לכל חד וחד אבל אית ביה שוה פרוטה לכל חד וחד חייב להחזיר מאי טעמא אימור שותפי נינהו ולא מיאשו

איכא דאמרי אמר רבא אף על גב דלית ביה אלא שוה שתי פרוטות חייב להחזיר מאי טעמא אימור שותפי נינהו וחד מנייהו אחולי אחליה למנתיה גבי חבריה

ואמר רבא ראה סלע שנפלה נטלה לפני יאוש על מנת לגוזלה עובר בכולן משום לא תגזול ומשום השב תשיבם ומשום לא תוכל להתעלם ואף על גב דחזרה לאחר יאוש מתנה הוא דיהיב ליה ואיסורא דעבד עבד

נטלה לפני יאוש על מנת להחזירה ולאחר יאוש נתכוין לגוזלה עובר משום השב תשיבם

המתין לה עד שנתיאשו הבעלים ונטלה אינו עובר אלא משום לא תוכל להתעלם בלבד

אמר רבא האי מאן דחזי דנפל זוזי מחבריה בי חלתא ואשכחיה ושקליה לא מיחייב לאהדורי ליה מאי טעמא ההוא דנפל מיניה מיאש הוא אף על גב דחזייה דאייתי ארבלא וקא מרבל מימר אמר כי היכי דנפול מינאי דידי הכי נפול מאיניש אחרינא ומשכחנא מידי

מתני׳ מצא בחנות הרי אלו שלו בין התיבה ולחנוני של חנוני לפני שולחני הרי אלו שלו בין הכסא ולשולחני הרי אלו של שולחני

הלוקח פירות מחבירו או ששילח לו חבירו פירות ומצא בהן מעות הרי אלו שלו אם היו צרורין נוטל ומכריז

גמ׳ אמר רבי אלעזר אפילו מונחין על גבי שולחן

תנן לפני שולחני הרי אלו שלו הא על גבי שולחן דשולחני אימא סיפא בין הכסא ולשולחני של שולחני הא על גבי שולחן שלו אלא מהא ליכא למשמע מינה

ורבי אלעזר הא מנא ליה אמר רבא מתניתין קשיתיה מאי אריא דתני בין הכסא לשולחני של שולחני ליתני על שולחן אי נמי מצא בשולחנות כדקתני רישא מצא בחנות שלו אלא שמע מינה אפילו מונחין על גבי שולחן הרי אלו שלו

הלוקח פירות מחבירו וכו׳ אמר ריש לקיש משום רבי ינאי לא שנו אלא



  • מסכת בבא מציעא מוקדשת על ידי הרב ארט גולד לזכר כלתו האהובה של 50 שנה, קרול ג'וי רובינסון, קרינא גולה בת הדה ויהודה צבי. "רבות בנות עשו חיל ואת עלית על־כלנה"

להעמיק בדף

גפת בדף היומי

באיסור בא לידו – גפ"ת בבא מציעא כא

באיסורא אתא לידי: מדוע מי שמרים אבידה עם סימן על מנת להחזירה נחשב כאדם שהאבידה באה לידו באיסור? (בבא מציעא כא, כו, וב"ק סו) אם מצאתי מעיל ברחוב וניסיתי להחזיר אותו לבעליו האם אצטרך לשמור עליו בבית עד שיבוא אליהו אפילו שברור שהתיאש ממנה? זוהי שיטת הרמב"ן בסוגיתנו. למה הרמב"ן חושב כך? ולמה הסוגיה קוראת…

בבא מציעא כו

תלמוד מהדורת ויליאם דוידסון | מופעל ע"י ספריא

בבא מציעא כו

דשתיך טפי

בכותל חדש מחציו ולחוץ שלו מחציו ולפנים של בעל הבית

אמר רב אשי סכינא בתר קתא וכיסא בתר שנציה

ואלא מתניתין דקתני מחציו ולחוץ שלו מחציו ולפנים של בעל הבית ולחזי אי קתא לגאו אי קתא לבר אי שנציה לגאו אי שנציה לבר מתניתין באודרא ונסכא

תנא אם היה כותל ממולא מהן חולקין פשיטא לא צריכא דמשפע בחד גיסא מהו דתימא אשתפוכי אישתפוך קא משמע לן

אם היה משכירו לאחרים אפילו מצא בתוך הבית הרי אלו שלו ואמאי ליזיל בתר בתרא

מי לא תנן מעות שנמצאו לפני סוחרי בהמה לעולם מעשר בהר הבית חולין

ובירושלים בשאר ימות השנה חולין בשעת הרגל הכל מעשר

ואמר רב שמעיה בר זעירא מאי טעמא הואיל ושוקי ירושלים עשוין להתכבד בכל יום אלמא אמרינן קמאי קמאי אזלו והני אחריני נינהו הכא נמי קמא קמא אזל והני דבתרא הוא

אמר ריש לקיש משום בר קפרא כגון שעשאו פונדק לשלשה ישראל

שמע מינה הלכה כרבי שמעון בן אלעזר אפילו ברוב ישראל

אלא אמר רב מנשיא בר יעקב כגון שעשאו פונדק לשלשה נכרים

רב נחמן אמר רבה בר אבוה אפילו תימא לשלשה ישראל מאי טעמא ההוא דנפל מיניה מיאש מימר אמר מכדי איניש אחרינא לא הוה בהדי אלא הני אמרי קמייהו כמה זמני ליהדרו לי ולא הדרו לי והשתא ליהדרו אי דעתייהו לאהדורה אהדרוה ניהלי והאי דלא אהדרוה לי בדעתייהו למיגזלה

ואזדא רב נחמן לטעמיה דאמר רב נחמן ראה סלע


שנפל משנים חייב להחזיר מאי טעמא ההוא דנפל מיניה לא מיאש מימר אמר מכדי איניש אחרינא לא הוה בהדאי אלא האי נקיטנא ליה ואמינא ליה אנת הוא דשקלתיה

בשלשה אינו חייב להחזיר מאי טעמא ההוא דנפל מיניה ודאי מיאש מימר אמר מכדי תרי הוו בהדאי אי נקיטנא להאי אמר לא שקלתיה ואי נקיטנא להאי אמר לא שקלתיה

אמר רבא האי דאמרת בשלשה אינו חייב להחזיר לא אמרן אלא דלית ביה שוה פרוטה לכל חד וחד אבל אית ביה שוה פרוטה לכל חד וחד חייב להחזיר מאי טעמא אימור שותפי נינהו ולא מיאשו

איכא דאמרי אמר רבא אף על גב דלית ביה אלא שוה שתי פרוטות חייב להחזיר מאי טעמא אימור שותפי נינהו וחד מנייהו אחולי אחליה למנתיה גבי חבריה

ואמר רבא ראה סלע שנפלה נטלה לפני יאוש על מנת לגוזלה עובר בכולן משום לא תגזול ומשום השב תשיבם ומשום לא תוכל להתעלם ואף על גב דחזרה לאחר יאוש מתנה הוא דיהיב ליה ואיסורא דעבד עבד

נטלה לפני יאוש על מנת להחזירה ולאחר יאוש נתכוין לגוזלה עובר משום השב תשיבם

המתין לה עד שנתיאשו הבעלים ונטלה אינו עובר אלא משום לא תוכל להתעלם בלבד

אמר רבא האי מאן דחזי דנפל זוזי מחבריה בי חלתא ואשכחיה ושקליה לא מיחייב לאהדורי ליה מאי טעמא ההוא דנפל מיניה מיאש הוא אף על גב דחזייה דאייתי ארבלא וקא מרבל מימר אמר כי היכי דנפול מינאי דידי הכי נפול מאיניש אחרינא ומשכחנא מידי

מתני׳ מצא בחנות הרי אלו שלו בין התיבה ולחנוני של חנוני לפני שולחני הרי אלו שלו בין הכסא ולשולחני הרי אלו של שולחני

הלוקח פירות מחבירו או ששילח לו חבירו פירות ומצא בהן מעות הרי אלו שלו אם היו צרורין נוטל ומכריז

גמ׳ אמר רבי אלעזר אפילו מונחין על גבי שולחן

תנן לפני שולחני הרי אלו שלו הא על גבי שולחן דשולחני אימא סיפא בין הכסא ולשולחני של שולחני הא על גבי שולחן שלו אלא מהא ליכא למשמע מינה

ורבי אלעזר הא מנא ליה אמר רבא מתניתין קשיתיה מאי אריא דתני בין הכסא לשולחני של שולחני ליתני על שולחן אי נמי מצא בשולחנות כדקתני רישא מצא בחנות שלו אלא שמע מינה אפילו מונחין על גבי שולחן הרי אלו שלו

הלוקח פירות מחבירו וכו׳ אמר ריש לקיש משום רבי ינאי לא שנו אלא


גלול כלפי מעלה