Please ensure Javascript is enabled for purposes of website accessibility דלג לתוכן

הדף היומי

י״ז באדר ב׳ תשפ״ד | 27 מרץ 2024

  • מסכת בבא מציעא מוקדשת על ידי הרב ארט גולד לזכר כלתו האהובה של 50 שנה, קרול ג'וי רובינסון, קרינא גולה בת הדה ויהודה צבי. "רבות בנות עשו חיל ואת עלית על־כלנה"

בבא מציעא כח

כיוון שמועלה קושי נוסף נגד ההסבר של רבא לכך שסימנים הם דרבנן, מסיק רבא סימנים דאורייתא. מה אם שני אנשים מביאים סימנים או שאחד מביא סימנים והשני מביא עדים או השני מביא גם סימנים וגם עד אחד? רבא מביא גם עוד מקרים שבהם שני אנשים מביאים סימנים מסוגים שונים ומסביר מי יזכה בחפץ בכל מקרה. לכמה זמן צריך המוצא להכריז על האבידה? רבי מאיר סובר עד שהשכנים ידעו. הגמרא מסבירה כי הוא מתכוון לשכנים באזור בו נמצאת האבידה. רבי יהודה אומר שחייבים להודיע ​​זאת בשלושת הרגלים, ובמשך שבעה ימים לאחר האחרון כדי לאפשר לאנשים ללכת הביתה, לראות אם נאבד להם חפץ ולחזור לתבוע אותו. פרק הזמן הזה שצוין סותר את המשנה בתענית יא לגבי מתי מתחילים להתפלל לגשמים ונאמר שלוקח חמישה עשר יום עד שהאנשים שגרים הכי רחוק יגיעו הביתה. כיצד אפשר לפתור סתירה זו? לאחר חרב בית המקדש היה המוצא מכריז בבתי הכנסת ובבתי המדרש. אבל בשלב מסוים בהיסטוריה, השלטונות היו גובים אבידות ונותנים למלך. מאז, נהגו להכריז בשקט מפה לאוזן בין שכניהם. בבית המקדש, המוצאים היו מכריזים על חפצים אבודים במקום שנקרא אבן הטוען. אפילו כשאחד הביא סימנים, הם היו בודקים אותו עוד יותר כדי לוודא שהם לא משקרים. רב יהודה ורב נחמן חלוקים בשאלה האם יכריזו "מצאתי אבידה" או "מצאתי גלימה (למשל)". האם נוכל למצוא תמיכה לאחת הדעות מהמשנה? בהתחלה, הם לא דאגו שאנשים ישקרו לגבי חפצים אבודים וייקחו חפצים של אחרים, אבל ככל שחלף הזמן, אנשים ניצלו את הסיטואציה. כתוצאה מכך, קבעו חז"ל שכדי לקבל פריט ע"י הבאת סימנים, יש להביא עדים המעידים על נאמנותו של האדם. אם האבידה הוא בעל חיים שיכול לעבוד ועל ידי זה במוצא יכול להרויח מספיק כסף בכדי להאכילו, על המוצא לשמור על בעל החיים. אם לא, המוצא יכול למכור את הבעל חיים ולשמור את הכסף להחזיר לבעלים. האם המוצא יכול להשתמש בכסף? אם כן, המוצא אחראי אם הכסף ילך לאיבוד. רבי טרפון ורבי עקיבא חלוקים בסוגיה זו. אפילו בעל חיים שמייצרת יותר הכנסה מהעלות, לאחר שעברו שנים עשר חודשים, המוצא יכול למכור אותה. שתי בריותות מפרטים כמויות שונות של זמן הדרוש להמתנה לפני מכירת עגלים וסייחים, ואווזים ותרנגולים, מכיוון שהם אינם מייצרים מספיק הכנסה. כיצד מתיישבות הברייתות הסותרות?

אלא הא דתנן מצא תכריך של שטרות או אגודה של שטרות הרי זה יחזיר הכי נמי דניחא ליה ללוה לאהדורי ליה למלוה

אלא אמר רבא סימנין דאורייתא דכתיב והיה עמך עד דרש אחיך אתו וכי תעלה על דעתך שיתננו קודם שידרשנו אלא דרשהו אם רמאי הוא או אינו רמאי לאו בסימנין שמע מינה

אמר רבא אם תמצי לומר סימנין דאורייתא אם תמצי לומר הא פשיט ליה סימנין דאורייתא משום דאיכא למימר כדשנינן

סימנין וסימנין יניח סימנין ועדים ינתן לבעל העדים סימנין וסימנין ועד אחד עד אחד כמאן דליתיה דמי ויניח

עדי אריגה ועדי נפילה תנתן לעדי נפילה דאמרינן זבוני זבנה ומאיניש אחרינא נפל

מדת ארכו ומדת רחבו תנתן למדת ארכו דמדת רחבו שעורי קא משער לה כד מכסי לה מרה וקאי ומדת ארכו לא משתער לה

מדת ארכו ומדת רחבו ומדת גמיו ינתן למדת ארכו ורחבו

מדת ארכו ומדת רחבו ומדת משקלותיו ינתן למדת משקלותיו

הוא אומר סימני הגט והיא אומרת סימני הגט ינתן לה במאי אילימא במדת ארכו ורחבו דלמא בהדי דנקיט ליה חזיתיה אלא נקב יש בו בצד אות פלוני

הוא אומר סימני החוט והיא אומרת סמני החוט ינתן לה במאי אילימא בחיורא ובסומקא ודלמא בהדי דנקיט ליה חזיתיה אלא במדת ארכו

הוא אומר בחפיסה והיא אומרת בחפיסה ינתן לו מאי טעמא מידע ידעה דכל מה דאית ליה בחפיסה הוא דמנח ליה

מתני׳ ועד מתי חייב להכריז עד כדי שידעו בו שכניו דברי רבי מאיר רבי יהודה אומר שלש רגלים ואחר הרגל האחרון שבעה ימים כדי שילך לביתו שלשה ויחזור שלשה ויכריז יום אחד

גמ׳ תנא שכני אבידה מאי שכני אבידה אילימא שכינים דבעל אבידה אי ידע ליה ליזול ולהדריה נהליה אלא שכני מקום שנמצאת בו אבידה

רבי יהודה אומר כו׳

ורמינהו בשלשה במרחשון שואלין את הגשמים רבן גמליאל אומר בשבעה בו שהוא חמישה עשר יום אחר החג כדי שיגיע אחרון שבארץ ישראל לנהר פרת

אמר רב יוסף לא קשיא כאן במקדש ראשון כאן במקדש שני

במקדש ראשון דנפישי ישראל טובא דכתיב בהו יהודה וישראל רבים כחול אשר על הים לרב בעינן כולי האי במקדש שני דלא נפישי ישראל טובא דכתיב בהו כל הקהל כאחד ארבע רבוא אלפים שלש מאות ששים לא בעינן כולי האי

אמר ליה אביי והא כתיב וישבו הכהנים והלוים וגו׳ והמשררים והשוערים וכל ישראל בעריהם

וכיון דהכי הוא אפכא מסתברא מקדש ראשון דנפישי ישראל טובא דמצוות עלמא ומשתכחי שיירתא דאזלי בין ביממא ובין בליליא לא בעינן כולי האי וסגי בתלתא יומא מקדש שני דלא נפישי ישראל טובא ולא מצוות עלמא ולא משתכחי שיירתא דאזלי בין ביממא ובין בליליא בעינן כולי האי

רבא אמר לא שנא במקדש ראשון ולא שנא במקדש שני לא הטריחו רבנן באבדה יותר מדאי

אמר רבינא שמע מינה כי מכריז גלימא מכריז דאי סלקא דעתך אבידתא מכריז בעינן למטפי ליה חדא יומא לעיוני במאניה אלא שמע מינה גלימא מכריז שמע מינה

רבא אמר אפילו תימא אבידתא מכריז לא הטריחו רבנן באבידה יותר מדאי

תנו רבנן רגל ראשון אומר רגל ראשון רגל שני אומר רגל שני רגל שלישי אומר סתם

ואמאי לימא רגל שלישי דלא אתי לאחלופי בשני שני נמי


אתיא לאחלופי בראשון הא קא אתי רגל שלישי

תנו רבנן בראשונה כל מי שמצא אבידה היה מכריז עליה שלשה רגלים ואחר רגל אחרון שבעת ימים כדי שילך שלשה ויחזור שלשה ויכריז יום אחד משחרב בית המקדש שיבנה במהרה בימנו התקינו שיהו מכריזים בבתי כנסיות ובבתי מדרשות ומשרבו האנסים התקינו שיהו מודיעין לשכיניו ולמיודעיו ודיו

מאי משרבו האנסין דאמרי אבידתא למלכא רבי אמי אשכח אודייא דדינרי חזייה ההוא רומאה דקא מירתת אמר ליה זיל שקול לנפשך דלאו פרסאי אנן דאמרי אבידתא למלכא

תנו רבנן אבן טוען היתה בירושלים כל מי שאבדה לו אבידה נפנה לשם וכל מי שמוצא אבידה נפנה לשם זה עומד ומכריז וזה עומד ונותן סימנין ונוטלה וזו היא ששנינו צאו וראו אם נמחת אבן הטוען

מתני׳ אמר את האבידה ולא אמר סימניה לא יתן לו והרמאי אף על פי שאמר סימניה לא יתן לו שנאמר עד דרש אחיך אתו עד שתדרוש את אחיך אם רמאי הוא אם אינו רמאי

גמ׳ אתמר רב יהודה אמר אבידתא מכריז ורב נחמן אמר גלימא מכריז

רב יהודה אמר אבידתא מכריז דאי אמרת גלימא מכריז חיישינן לרמאי

רב נחמן אמר גלימא מכריז לרמאי לא חיישינן דאם כן אין לדבר סוף

תנן אמר את האבידה ולא אמר את סימניה הרי זה לא יתן לו אי אמרת בשלמא אבידתא מכריז הא קא משמע לן אף על גב דאמר גלימא כי לא אמר סימנין לא מהדרינן ליה אלא אי אמרת גלימא מכריז אמר איהו גלימא ואמר איהו גלימא צריכא למימר כי לא אמר סימנין לא מהדרינן ליה

אמר רב ספרא לעולם גלימא מכריז אמר איהו גלימא ואמר איהו סימנין ומאי לא אמר את סימניה לא אמר סימנין מובהקין דידה

והרמאי אף על פי שאמר את סימניה הרי זה לא יתן לו תנו רבנן בראשונה כל מי שאבדה לו אבידה היה נותן סימנין ונוטלה משרבו הרמאין התקינו שיהו אומרים לו צא והבא עדים דלאו רמאי את וטול

כי הא דאבוה דרב פפא אירכס ליה חמרא ואשכחוה אתא לקמיה דרבה בר רב הונא אמר ליה זיל אייתי סהדי דלאו רמאי את וטול אזל אייתי סהדי אמר להו ידעיתון ביה דרמאי הוא אמרו ליה אין אמר להו אנא רמאה אנא אמרו ליה אנן לאו רמאי את קאמרינן אמר רבה בר רב הונא מסתברא לא מייתי איניש חובתא לנפשיה

מתני׳ כל דבר שעושה ואוכל יעשה ויאכל ודבר שאין עושה ואוכל ימכר שנאמר והשבותו לו ראה היאך תשיבנו לו

מה יהא בדמים רבי טרפון אומר ישתמש בהן לפיכך אם אבדו חייב באחריותן רבי עקיבא אומר לא ישתמש בהן לפיכך אם אבדו אין חייב באחריותן

גמ׳ ולעולם אמר רב נחמן אמר שמואל עד שנים עשר חדש תניא נמי הכי כל דבר שעושה ואוכל כגון פרה וחמור מטפל בהן עד שנים עשר חדש מכאן ואילך שם דמיהן ומניחן

עגלים וסייחין מטפל בהן שלשה חדשים מכאן ואילך שם דמיהן ומניחן אווזין ותרנגולין מטפל בהם שלשים יום מכאן ואילך שם דמיהן ומניחן

אמר רב נחמן בר יצחק תרנגולת כבהמה גסה תניא נמי הכי תרנגולת ובהמה גסה מטפל בהן שנים עשר חודש מכאן ואילך שם דמיהן ומניחן עגלים וסייחין מטפל בהן שלשים יום מכאן ואילך שם דמיהן ומניחן אווזין ותרנגולין וכל דבר שטיפולו מרובה משכרו מטפל בהן שלשה ימים מכאן ואילך שם דמיהן ומניחן

קשיא עגלים וסייחין אעגלים וסייחין אווזין ותרנגולין אאווזין ותרנגולין

עגלים וסייחין אעגלים וסייחין לא קשיא הא דרעיא והא דפטומא

אווזין ותרנגולין אאווזין ותרנגולין נמי לא קשיא הא ברברבי הא בזוטרי

ושאינו עושה ואוכל תנו רבנן והשבותו לו ראה היאך תשיבנו לו שלא יאכיל עגל לעגלים וסיח לסייחין אווזא לאווזין ותרנגול לתרנגולין

מה יהא בדמים רבי טרפון אומר ישתמש וכו׳ עד כאן לא פליגי



  • מסכת בבא מציעא מוקדשת על ידי הרב ארט גולד לזכר כלתו האהובה של 50 שנה, קרול ג'וי רובינסון, קרינא גולה בת הדה ויהודה צבי. "רבות בנות עשו חיל ואת עלית על־כלנה"

להעמיק בדף

אין תוצאות. נסה שוב.

בבא מציעא כח

תלמוד מהדורת ויליאם דוידסון | מופעל ע"י ספריא

בבא מציעא כח

אלא הא דתנן מצא תכריך של שטרות או אגודה של שטרות הרי זה יחזיר הכי נמי דניחא ליה ללוה לאהדורי ליה למלוה

אלא אמר רבא סימנין דאורייתא דכתיב והיה עמך עד דרש אחיך אתו וכי תעלה על דעתך שיתננו קודם שידרשנו אלא דרשהו אם רמאי הוא או אינו רמאי לאו בסימנין שמע מינה

אמר רבא אם תמצי לומר סימנין דאורייתא אם תמצי לומר הא פשיט ליה סימנין דאורייתא משום דאיכא למימר כדשנינן

סימנין וסימנין יניח סימנין ועדים ינתן לבעל העדים סימנין וסימנין ועד אחד עד אחד כמאן דליתיה דמי ויניח

עדי אריגה ועדי נפילה תנתן לעדי נפילה דאמרינן זבוני זבנה ומאיניש אחרינא נפל

מדת ארכו ומדת רחבו תנתן למדת ארכו דמדת רחבו שעורי קא משער לה כד מכסי לה מרה וקאי ומדת ארכו לא משתער לה

מדת ארכו ומדת רחבו ומדת גמיו ינתן למדת ארכו ורחבו

מדת ארכו ומדת רחבו ומדת משקלותיו ינתן למדת משקלותיו

הוא אומר סימני הגט והיא אומרת סימני הגט ינתן לה במאי אילימא במדת ארכו ורחבו דלמא בהדי דנקיט ליה חזיתיה אלא נקב יש בו בצד אות פלוני

הוא אומר סימני החוט והיא אומרת סמני החוט ינתן לה במאי אילימא בחיורא ובסומקא ודלמא בהדי דנקיט ליה חזיתיה אלא במדת ארכו

הוא אומר בחפיסה והיא אומרת בחפיסה ינתן לו מאי טעמא מידע ידעה דכל מה דאית ליה בחפיסה הוא דמנח ליה

מתני׳ ועד מתי חייב להכריז עד כדי שידעו בו שכניו דברי רבי מאיר רבי יהודה אומר שלש רגלים ואחר הרגל האחרון שבעה ימים כדי שילך לביתו שלשה ויחזור שלשה ויכריז יום אחד

גמ׳ תנא שכני אבידה מאי שכני אבידה אילימא שכינים דבעל אבידה אי ידע ליה ליזול ולהדריה נהליה אלא שכני מקום שנמצאת בו אבידה

רבי יהודה אומר כו׳

ורמינהו בשלשה במרחשון שואלין את הגשמים רבן גמליאל אומר בשבעה בו שהוא חמישה עשר יום אחר החג כדי שיגיע אחרון שבארץ ישראל לנהר פרת

אמר רב יוסף לא קשיא כאן במקדש ראשון כאן במקדש שני

במקדש ראשון דנפישי ישראל טובא דכתיב בהו יהודה וישראל רבים כחול אשר על הים לרב בעינן כולי האי במקדש שני דלא נפישי ישראל טובא דכתיב בהו כל הקהל כאחד ארבע רבוא אלפים שלש מאות ששים לא בעינן כולי האי

אמר ליה אביי והא כתיב וישבו הכהנים והלוים וגו׳ והמשררים והשוערים וכל ישראל בעריהם

וכיון דהכי הוא אפכא מסתברא מקדש ראשון דנפישי ישראל טובא דמצוות עלמא ומשתכחי שיירתא דאזלי בין ביממא ובין בליליא לא בעינן כולי האי וסגי בתלתא יומא מקדש שני דלא נפישי ישראל טובא ולא מצוות עלמא ולא משתכחי שיירתא דאזלי בין ביממא ובין בליליא בעינן כולי האי

רבא אמר לא שנא במקדש ראשון ולא שנא במקדש שני לא הטריחו רבנן באבדה יותר מדאי

אמר רבינא שמע מינה כי מכריז גלימא מכריז דאי סלקא דעתך אבידתא מכריז בעינן למטפי ליה חדא יומא לעיוני במאניה אלא שמע מינה גלימא מכריז שמע מינה

רבא אמר אפילו תימא אבידתא מכריז לא הטריחו רבנן באבידה יותר מדאי

תנו רבנן רגל ראשון אומר רגל ראשון רגל שני אומר רגל שני רגל שלישי אומר סתם

ואמאי לימא רגל שלישי דלא אתי לאחלופי בשני שני נמי


אתיא לאחלופי בראשון הא קא אתי רגל שלישי

תנו רבנן בראשונה כל מי שמצא אבידה היה מכריז עליה שלשה רגלים ואחר רגל אחרון שבעת ימים כדי שילך שלשה ויחזור שלשה ויכריז יום אחד משחרב בית המקדש שיבנה במהרה בימנו התקינו שיהו מכריזים בבתי כנסיות ובבתי מדרשות ומשרבו האנסים התקינו שיהו מודיעין לשכיניו ולמיודעיו ודיו

מאי משרבו האנסין דאמרי אבידתא למלכא רבי אמי אשכח אודייא דדינרי חזייה ההוא רומאה דקא מירתת אמר ליה זיל שקול לנפשך דלאו פרסאי אנן דאמרי אבידתא למלכא

תנו רבנן אבן טוען היתה בירושלים כל מי שאבדה לו אבידה נפנה לשם וכל מי שמוצא אבידה נפנה לשם זה עומד ומכריז וזה עומד ונותן סימנין ונוטלה וזו היא ששנינו צאו וראו אם נמחת אבן הטוען

מתני׳ אמר את האבידה ולא אמר סימניה לא יתן לו והרמאי אף על פי שאמר סימניה לא יתן לו שנאמר עד דרש אחיך אתו עד שתדרוש את אחיך אם רמאי הוא אם אינו רמאי

גמ׳ אתמר רב יהודה אמר אבידתא מכריז ורב נחמן אמר גלימא מכריז

רב יהודה אמר אבידתא מכריז דאי אמרת גלימא מכריז חיישינן לרמאי

רב נחמן אמר גלימא מכריז לרמאי לא חיישינן דאם כן אין לדבר סוף

תנן אמר את האבידה ולא אמר את סימניה הרי זה לא יתן לו אי אמרת בשלמא אבידתא מכריז הא קא משמע לן אף על גב דאמר גלימא כי לא אמר סימנין לא מהדרינן ליה אלא אי אמרת גלימא מכריז אמר איהו גלימא ואמר איהו גלימא צריכא למימר כי לא אמר סימנין לא מהדרינן ליה

אמר רב ספרא לעולם גלימא מכריז אמר איהו גלימא ואמר איהו סימנין ומאי לא אמר את סימניה לא אמר סימנין מובהקין דידה

והרמאי אף על פי שאמר את סימניה הרי זה לא יתן לו תנו רבנן בראשונה כל מי שאבדה לו אבידה היה נותן סימנין ונוטלה משרבו הרמאין התקינו שיהו אומרים לו צא והבא עדים דלאו רמאי את וטול

כי הא דאבוה דרב פפא אירכס ליה חמרא ואשכחוה אתא לקמיה דרבה בר רב הונא אמר ליה זיל אייתי סהדי דלאו רמאי את וטול אזל אייתי סהדי אמר להו ידעיתון ביה דרמאי הוא אמרו ליה אין אמר להו אנא רמאה אנא אמרו ליה אנן לאו רמאי את קאמרינן אמר רבה בר רב הונא מסתברא לא מייתי איניש חובתא לנפשיה

מתני׳ כל דבר שעושה ואוכל יעשה ויאכל ודבר שאין עושה ואוכל ימכר שנאמר והשבותו לו ראה היאך תשיבנו לו

מה יהא בדמים רבי טרפון אומר ישתמש בהן לפיכך אם אבדו חייב באחריותן רבי עקיבא אומר לא ישתמש בהן לפיכך אם אבדו אין חייב באחריותן

גמ׳ ולעולם אמר רב נחמן אמר שמואל עד שנים עשר חדש תניא נמי הכי כל דבר שעושה ואוכל כגון פרה וחמור מטפל בהן עד שנים עשר חדש מכאן ואילך שם דמיהן ומניחן

עגלים וסייחין מטפל בהן שלשה חדשים מכאן ואילך שם דמיהן ומניחן אווזין ותרנגולין מטפל בהם שלשים יום מכאן ואילך שם דמיהן ומניחן

אמר רב נחמן בר יצחק תרנגולת כבהמה גסה תניא נמי הכי תרנגולת ובהמה גסה מטפל בהן שנים עשר חודש מכאן ואילך שם דמיהן ומניחן עגלים וסייחין מטפל בהן שלשים יום מכאן ואילך שם דמיהן ומניחן אווזין ותרנגולין וכל דבר שטיפולו מרובה משכרו מטפל בהן שלשה ימים מכאן ואילך שם דמיהן ומניחן

קשיא עגלים וסייחין אעגלים וסייחין אווזין ותרנגולין אאווזין ותרנגולין

עגלים וסייחין אעגלים וסייחין לא קשיא הא דרעיא והא דפטומא

אווזין ותרנגולין אאווזין ותרנגולין נמי לא קשיא הא ברברבי הא בזוטרי

ושאינו עושה ואוכל תנו רבנן והשבותו לו ראה היאך תשיבנו לו שלא יאכיל עגל לעגלים וסיח לסייחין אווזא לאווזין ותרנגול לתרנגולין

מה יהא בדמים רבי טרפון אומר ישתמש וכו׳ עד כאן לא פליגי


גלול כלפי מעלה