Please ensure Javascript is enabled for purposes of website accessibility דלג לתוכן

הדף היומי

כ״א באדר ב׳ תשפ״ד | 31 מרץ 2024

  • מסכת בבא מציעא מוקדשת על ידי הרב ארט גולד לזכר כלתו האהובה של 50 שנה, קרול ג'וי רובינסון, קרינא גולה בת הדה ויהודה צבי. "רבות בנות עשו חיל ואת עלית על־כלנה"

בבא מציעא לב

אם מי שמצא חפץ אבוד אינו רוצה להפסיד קבלת פיצוי על מלוא שכרו בעת טיפול בחפץ האבוד, ניתן לקבוע זאת בפני בית דין (שלושה גברים) ואז מי שאיבד את החפץ יזדקק לפצות את המוצא את מלוא הסכום. רבה בר רב הונא רצה להחיל את הדין הזה על מקרה שבו רב ספרא לקח את חצי העסקה המשותפת שלו עם איסור בפני עדים, אבל לא שלושה גברים. רב ספרא דחה הוכחה זו, אך אביי הביא הוכחה ממקור אחר שאכן רב ספרא היה נדרש לחלק את נכסים המשותפים בפני שלושה גברים. אם מוצאים בעל חיים ברפת, זה לא נחשב לאבוד אבל ברשות הרבים כן. האם דברים אלו נאמרו בתוך תחום העיר או מחוצה לה? אם הורה אומר לבן/בת לעשות משהו בניגוד למצוות התורה, לא מקשיבים להורה. לדוגמה, אם הורה אומר לבנו/בתו לא להחזיר אבידה, הילד חייב לא לציית להורה. זה נדרש מויקרא יט:ג שבו מצוות יראת הורים בא יחד בפסוק עם מצוות שמירת שבת. רבי שמעון וחכמים חולקים בהלכות טיענה – האם אפשר לדרוש פיצוי כספי מהבעלים או לא? מה הבסיס למחלוקת? שניהם יסכימו עם זאת, שבאופן תיאורטי אפשר היה לגזור דיני פריקה מדיני טעינה מטיעון קל וחומר. רבא מנסה להסיק מכך שמצוות צער בעלי חיים היא דין תורה, שכן הטיעון של קל וחומר יהיה שאם מחוייבים בעזרה בטעינה, כשאין סבל לבהמה, אז ודאי שחייבים בפריקה. הדבר נדחה שכן טענת קל וחומר יכולה להתבסס על כך שהטעינה אינה כרוכה בהפסד כספי והפריקה כן. אבל אז הגמרא דוחה גם את זה כי גם בטעינה יכול להיות הפסד ממון. מובאים מקורות שונים כדי לקבוע אם רבא צודק בהנחה שצער בעלי חיים הוא דין תורה.

תרי מגו תלתא ואי נמי תרי סהדי דפלגת באפי בי תלתא

אמר ליה מנא לך הא אמר ליה דתנן אם יש בית דין מתנה בפניהם אין שם בית דין בפני מי יתנה שלו קודם

אמר ליה מי דמי התם דמפיק ממונא מהאי ומותיב להאי בעינן בית דין אבל הכא דידיה שקלי גילוי מילתא בעלמא הוא בתרי סגי ליה תדע דתנן אלמנה מוכרת שלא בפני בית דין

אמר ליה אביי ולאו מי אתמר עלה אמר רב יוסף בר מניומי אמר רב נחמן אלמנה אינה צריכה בית דין של מומחין אבל צריכה בית דין של הדיוטות

מתני׳ מצאה ברפת אין חייב בה ברשות הרבים חייב בה ואם היתה בבית הקברות לא יטמא לה אם אמר לו אביו היטמא או שאמר לו אל תחזיר לא ישמע לו

פרק וטען פרק וטען אפילו ארבעה וחמישה פעמים חייב שנאמר עזב תעזב

הלך וישב לו ואמר הואיל ועליך מצוה אם רצונך לפרוק פרוק פטור שנאמר עמו אם היה זקן או חולה חייב

מצוה מן התורה לפרוק אבל לא לטעון רבי שמעון אומר אף לטעון

רבי יוסי הגלילי אומר אם היה עליו יתר על משאו אין זקוק לו שנאמר תחת משאו משאוי שיכול לעמוד בו

גמ׳ אמר רבא רפת שאמרו אינה מתעה ואינה משמרת אינה מתעה מדקתני אינו חייב בה ואינה משמרת מדאיצטריך למיתני אינו חייב בה

דאי סלקא דעתך משמרת השתא משכח לה אבראי מעייל לה לגואי משכח לה מגואי מבעיא אלא שמע מינה אינה משמרת שמע מינה

מצאה ברפת אינו חייב אמר רבי יצחק והוא שעומדת תוך לתחום מכלל דברשות הרבים ואפילו בתוך התחום נמי חייב

איכא דמתני לה אסיפא ברשות הרבים חייב בה אמר רבי יצחק והוא שעומדת חוץ לתחום מכלל דברפת אפילו עומדת חוץ לתחום נמי אינו חייב בה

בבית הקברות לא יטמא לה תנו רבנן מנין שאם אמר לו אביו היטמא או שאמר לו אל תחזיר שלא ישמע לו שנאמר איש אמו ואביו תיראו ואת שבתותי תשמרו אני ה׳ כולכם חייבין בכבודי

טעמא דכתב רחמנא את שבתותי תשמרו הא לאו הכי הוה אמינא צייתא ליה ואמאי האי עשה והאי לא תעשה ועשה ולא אתי עשה ודחי את לא תעשה ועשה

איצטריך סלקא דעתך אמינא הואיל והוקש כיבוד אב ואם לכבודו של מקום שנאמר כאן כבד את אביך ואת אמך ונאמר להלן כבד את ה׳ מהונך הלכך לציית ליה קא משמע לן דלא לשמע ליה

מצוה מן התורה לפרוק אבל לא לטעון מאי אבל לא לטעון אילימא אבל לא לטעון כלל מאי שנא פריקה דכתיב עזב תעזב עמו טעינה נמי הכתיב הקם תקים עמו

אלא מצוה מן התורה לפרוק בחנם ולא לטעון בחנם אלא בשכר רבי שמעון אומר אף לטעון בחנם תנינא להא דתנו רבנן פריקה בחנם טעינה בשכר רבי שמעון אומר זו וזו בחנם

מאי טעמייהו דרבנן דאי סלקא דעתך כרבי שמעון לכתוב רחמנא טעינה ולא בעי פריקה ואנא אמינא ומה טעינה דלית בה צער בעלי חיים וליכא חסרון כיס חייב פריקה דאית בה צער בעלי חיים וחסרון כיס לא כל שכן אלא למאי הלכתא כתביה רחמנא לומר לך פריקה בחנם טעינה בשכר

ורבי שמעון מאי טעמא משום דלא מסיימי קראי

ורבנן אמאי לא מסיימי קראי הכא כתיב רובץ תחת משאו התם כתיב נופלין בדרך דרמו אינהו וטעונייהו באורחא משמע ורבי שמעון נופלין בדרך אינהו וטעונייהו עלוייהו משמע

אמר רבא


מדברי שניהם נלמד צער בעלי חיים דאורייתא ואפילו רבי שמעון לא קאמר אלא משום דלא מסיימי קראי אבל מסיימי קראי דרשינן קל וחומר משום מאי לאו משום צער בעלי חיים דרשינן

דלמא משום דאיכא חסרון כיס והכי קאמר ומה טעינה דלית בה חסרון כיס חייב פריקה דאית בה חסרון כיס לא כל שכן

וטעינה אין בה חסרון כיס מי לא עסקינן דאדהכי והכי בטיל משוקיה אי נמי אתו גנבי ושקלי כל מה דאיכא בהדיה

תדע דצער בעלי חיים דאורייתא דקתני סיפא רבי יוסי הגלילי אומר אם היה עליו יתר [על] משאו אין זקוק לו שנאמר תחת משאו משאוי שיכול לעמוד בו לאו מכלל דתנא קמא סבר זקוק לו מאי טעמא לאו משום דצער בעלי חיים דאורייתא

דלמא בתחת משאו פליגי דרבי יוסי סבר דרשינן תחת משאו משאוי שיכול לעמוד בו ורבנן סברי לא דרשינן תחת משאו

תדע דצער בעלי חיים לאו דאורייתא דקתני רישא הלך וישב לו ואמר לו הואיל ועליך מצוה לפרוק פרוק פטור שנאמר עמו ואי סלקא דעתך צער בעלי חיים דאורייתא מה לי איתיה למריה בהדיה ומה לי כי ליתיה למריה בהדיה

לעולם צער בעלי חיים דאורייתא מי סברת פטור פטור לגמרי ודלמא פטור בחנם וחייב בשכר והכי קאמר רחמנא כי איתיה למריה בהדיה עבד גביה בחנם וכי ליתיה למריה בהדיה עבד גביה בשכר ולעולם צער בעלי חיים דאורייתא

(סימן בהמת בהמת אוהב שונא רבצן)

לימא מסייע ליה בהמת נכרי מטפל בה כבהמת ישראל אי אמרת בשלמא צער בעלי חיים דאורייתא משום הכי מטפל בה כבהמת ישראל אלא אי אמרת צער בעלי חיים לאו דאורייתא אמאי מטפל בה כבהמת ישראל התם משום איבה

הכי נמי מסתברא דקתני אם היתה טעונה יין נסך אין זקוק לה אי אמרת בשלמא לאו דאורייתא משום הכי אין זקוק לה אלא אי אמרת דאורייתא אמאי אין זקוק לה הכי קאמר ולהטעינה יין נסך אין זקוק לה

תא שמע בהמת נכרי ומשאוי ישראל וחדלת ואי אמרת צער בעלי חיים דאורייתא אמאי וחדלת עזב תעזב מבעי ליה לעולם צער בעלי חיים דאורייתא התם בטעינה

אי הכי אימא סיפא בהמת ישראל ומשאוי נכרי עזב תעזב ואי בטעינה אמאי עזב תעזב משום צערא דישראל

אי הכי אפילו רישא נמי רישא בחמר נכרי סיפא בחמר ישראל מאי פסקת סתמא דמלתא איניש בתר חמריה אזיל

והא וחדלת ועזב תעזב בפריקה הוא דכתיבי

אמר ליה הא מני רבי יוסי הגלילי היא דאמר צער בעלי חיים לאו דאורייתא

תא שמע אוהב לפרוק ושונא לטעון מצוה בשונא כדי לכוף את יצרו ואי סלקא דעתך צער בעלי חיים דאורייתא הא עדיף ליה אפילו הכי כדי לכוף את יצרו עדיף

תא שמע שונא שאמרו שונא ישראל ולא שונא נכרי אי אמרת צער בעלי חיים דאורייתא מה לי שונא ישראל ומה לי שונא נכרי

מי סברת אשונא דקרא קאי אשונא דמתניתין קאי

תא שמע



  • מסכת בבא מציעא מוקדשת על ידי הרב ארט גולד לזכר כלתו האהובה של 50 שנה, קרול ג'וי רובינסון, קרינא גולה בת הדה ויהודה צבי. "רבות בנות עשו חיל ואת עלית על־כלנה"

להעמיק בדף

במחשבה שניה icon (YouTube Thumbnail)

צער בעלי חיים – במחשבה שניה

במחשבה שניה היא סדרת שיעורי מחשבה על נושאים העולים בדף היומי עם הרבנית יפית קליימר מקורות בבא מציעא לג-לד להאזנה: לצפייה: מקורות: בבא מציעא לב/לג מִדִּבְרֵי שְׁנֵיהֶם נִלְמַד צַעַר בַּעֲלֵי חַיִּים דְּאוֹרָיְיתָא   שמות כ״ג:ה׳ – (ה) כִּֽי־תִרְאֶ֞ה חֲמ֣וֹר שֹׂנַאֲךָ֗ רֹבֵץ֙ תַּ֣חַת מַשָּׂא֔וֹ וְחָדַלְתָּ֖ מֵעֲזֹ֣ב ל֑וֹ עָזֹ֥ב תַּעֲזֹ֖ב עִמּֽוֹ׃ {ס}  דברים כ״ה:ד׳ -(ד) לֹא־תַחְסֹ֥ם שׁ֖וֹר…

בבא מציעא לב

תלמוד מהדורת ויליאם דוידסון | מופעל ע"י ספריא

בבא מציעא לב

תרי מגו תלתא ואי נמי תרי סהדי דפלגת באפי בי תלתא

אמר ליה מנא לך הא אמר ליה דתנן אם יש בית דין מתנה בפניהם אין שם בית דין בפני מי יתנה שלו קודם

אמר ליה מי דמי התם דמפיק ממונא מהאי ומותיב להאי בעינן בית דין אבל הכא דידיה שקלי גילוי מילתא בעלמא הוא בתרי סגי ליה תדע דתנן אלמנה מוכרת שלא בפני בית דין

אמר ליה אביי ולאו מי אתמר עלה אמר רב יוסף בר מניומי אמר רב נחמן אלמנה אינה צריכה בית דין של מומחין אבל צריכה בית דין של הדיוטות

מתני׳ מצאה ברפת אין חייב בה ברשות הרבים חייב בה ואם היתה בבית הקברות לא יטמא לה אם אמר לו אביו היטמא או שאמר לו אל תחזיר לא ישמע לו

פרק וטען פרק וטען אפילו ארבעה וחמישה פעמים חייב שנאמר עזב תעזב

הלך וישב לו ואמר הואיל ועליך מצוה אם רצונך לפרוק פרוק פטור שנאמר עמו אם היה זקן או חולה חייב

מצוה מן התורה לפרוק אבל לא לטעון רבי שמעון אומר אף לטעון

רבי יוסי הגלילי אומר אם היה עליו יתר על משאו אין זקוק לו שנאמר תחת משאו משאוי שיכול לעמוד בו

גמ׳ אמר רבא רפת שאמרו אינה מתעה ואינה משמרת אינה מתעה מדקתני אינו חייב בה ואינה משמרת מדאיצטריך למיתני אינו חייב בה

דאי סלקא דעתך משמרת השתא משכח לה אבראי מעייל לה לגואי משכח לה מגואי מבעיא אלא שמע מינה אינה משמרת שמע מינה

מצאה ברפת אינו חייב אמר רבי יצחק והוא שעומדת תוך לתחום מכלל דברשות הרבים ואפילו בתוך התחום נמי חייב

איכא דמתני לה אסיפא ברשות הרבים חייב בה אמר רבי יצחק והוא שעומדת חוץ לתחום מכלל דברפת אפילו עומדת חוץ לתחום נמי אינו חייב בה

בבית הקברות לא יטמא לה תנו רבנן מנין שאם אמר לו אביו היטמא או שאמר לו אל תחזיר שלא ישמע לו שנאמר איש אמו ואביו תיראו ואת שבתותי תשמרו אני ה׳ כולכם חייבין בכבודי

טעמא דכתב רחמנא את שבתותי תשמרו הא לאו הכי הוה אמינא צייתא ליה ואמאי האי עשה והאי לא תעשה ועשה ולא אתי עשה ודחי את לא תעשה ועשה

איצטריך סלקא דעתך אמינא הואיל והוקש כיבוד אב ואם לכבודו של מקום שנאמר כאן כבד את אביך ואת אמך ונאמר להלן כבד את ה׳ מהונך הלכך לציית ליה קא משמע לן דלא לשמע ליה

מצוה מן התורה לפרוק אבל לא לטעון מאי אבל לא לטעון אילימא אבל לא לטעון כלל מאי שנא פריקה דכתיב עזב תעזב עמו טעינה נמי הכתיב הקם תקים עמו

אלא מצוה מן התורה לפרוק בחנם ולא לטעון בחנם אלא בשכר רבי שמעון אומר אף לטעון בחנם תנינא להא דתנו רבנן פריקה בחנם טעינה בשכר רבי שמעון אומר זו וזו בחנם

מאי טעמייהו דרבנן דאי סלקא דעתך כרבי שמעון לכתוב רחמנא טעינה ולא בעי פריקה ואנא אמינא ומה טעינה דלית בה צער בעלי חיים וליכא חסרון כיס חייב פריקה דאית בה צער בעלי חיים וחסרון כיס לא כל שכן אלא למאי הלכתא כתביה רחמנא לומר לך פריקה בחנם טעינה בשכר

ורבי שמעון מאי טעמא משום דלא מסיימי קראי

ורבנן אמאי לא מסיימי קראי הכא כתיב רובץ תחת משאו התם כתיב נופלין בדרך דרמו אינהו וטעונייהו באורחא משמע ורבי שמעון נופלין בדרך אינהו וטעונייהו עלוייהו משמע

אמר רבא


מדברי שניהם נלמד צער בעלי חיים דאורייתא ואפילו רבי שמעון לא קאמר אלא משום דלא מסיימי קראי אבל מסיימי קראי דרשינן קל וחומר משום מאי לאו משום צער בעלי חיים דרשינן

דלמא משום דאיכא חסרון כיס והכי קאמר ומה טעינה דלית בה חסרון כיס חייב פריקה דאית בה חסרון כיס לא כל שכן

וטעינה אין בה חסרון כיס מי לא עסקינן דאדהכי והכי בטיל משוקיה אי נמי אתו גנבי ושקלי כל מה דאיכא בהדיה

תדע דצער בעלי חיים דאורייתא דקתני סיפא רבי יוסי הגלילי אומר אם היה עליו יתר [על] משאו אין זקוק לו שנאמר תחת משאו משאוי שיכול לעמוד בו לאו מכלל דתנא קמא סבר זקוק לו מאי טעמא לאו משום דצער בעלי חיים דאורייתא

דלמא בתחת משאו פליגי דרבי יוסי סבר דרשינן תחת משאו משאוי שיכול לעמוד בו ורבנן סברי לא דרשינן תחת משאו

תדע דצער בעלי חיים לאו דאורייתא דקתני רישא הלך וישב לו ואמר לו הואיל ועליך מצוה לפרוק פרוק פטור שנאמר עמו ואי סלקא דעתך צער בעלי חיים דאורייתא מה לי איתיה למריה בהדיה ומה לי כי ליתיה למריה בהדיה

לעולם צער בעלי חיים דאורייתא מי סברת פטור פטור לגמרי ודלמא פטור בחנם וחייב בשכר והכי קאמר רחמנא כי איתיה למריה בהדיה עבד גביה בחנם וכי ליתיה למריה בהדיה עבד גביה בשכר ולעולם צער בעלי חיים דאורייתא

(סימן בהמת בהמת אוהב שונא רבצן)

לימא מסייע ליה בהמת נכרי מטפל בה כבהמת ישראל אי אמרת בשלמא צער בעלי חיים דאורייתא משום הכי מטפל בה כבהמת ישראל אלא אי אמרת צער בעלי חיים לאו דאורייתא אמאי מטפל בה כבהמת ישראל התם משום איבה

הכי נמי מסתברא דקתני אם היתה טעונה יין נסך אין זקוק לה אי אמרת בשלמא לאו דאורייתא משום הכי אין זקוק לה אלא אי אמרת דאורייתא אמאי אין זקוק לה הכי קאמר ולהטעינה יין נסך אין זקוק לה

תא שמע בהמת נכרי ומשאוי ישראל וחדלת ואי אמרת צער בעלי חיים דאורייתא אמאי וחדלת עזב תעזב מבעי ליה לעולם צער בעלי חיים דאורייתא התם בטעינה

אי הכי אימא סיפא בהמת ישראל ומשאוי נכרי עזב תעזב ואי בטעינה אמאי עזב תעזב משום צערא דישראל

אי הכי אפילו רישא נמי רישא בחמר נכרי סיפא בחמר ישראל מאי פסקת סתמא דמלתא איניש בתר חמריה אזיל

והא וחדלת ועזב תעזב בפריקה הוא דכתיבי

אמר ליה הא מני רבי יוסי הגלילי היא דאמר צער בעלי חיים לאו דאורייתא

תא שמע אוהב לפרוק ושונא לטעון מצוה בשונא כדי לכוף את יצרו ואי סלקא דעתך צער בעלי חיים דאורייתא הא עדיף ליה אפילו הכי כדי לכוף את יצרו עדיף

תא שמע שונא שאמרו שונא ישראל ולא שונא נכרי אי אמרת צער בעלי חיים דאורייתא מה לי שונא ישראל ומה לי שונא נכרי

מי סברת אשונא דקרא קאי אשונא דמתניתין קאי

תא שמע


גלול כלפי מעלה