Please ensure Javascript is enabled for purposes of website accessibility דלג לתוכן

הדף היומי

כ״ד באדר א׳ תשפ״ד | 4 מרץ 2024

  • מסכת בבא מציעא מוקדשת על ידי הרב ארט גולד לזכר כלתו האהובה של 50 שנה, קרול ג'וי רובינסון, קרינא גולה בת הדה ויהודה צבי. "רבות בנות עשו חיל ואת עלית על־כלנה"

בבא מציעא ה

הדף היום מוקדש ע"י אבי פלמהולץ לכבוד סיגל כלתה. "היא אישה ראויה להערכה בכל המובנים." 

הדף היום מוקדש ע"י רומי וג'וש זוסמן לכבוד בנם הבכור שסיים השבוע 3 שנים ו-8 חודשי שירות בצה"ל. "אנחנו מתפעלים מאיך שנשאת את עצמך בחן, בביטחון, בנחישות ובמנהיגות מהיום שבו התחיל שירותך. דרך אינספור לילות בשטח וחודשים בעזה, נשארת נאמן לעצמך. אנחנו אוהבים אותך ומאוד גאים בך!"

נשאלת שאלה נוספת נגד רב ששת הסובר שמי שמודה חלקית בתביעה (מודה במקצת) אך אומר 'הילך' פטור משבועה ומובא ניסיון אחד להוכיח את רבי חייא שקבע שנדרש שבועה במקרה זו, אך השאלה נענית וההוכחה נדחתה. הסוגיא חוזרת לאמירתו הראשונה של רבי חייא שאם יש עדים לחלק מהטענה, על הטוען להישבע על החלק השני. מועלית סתירה מדרשה על פסוק בתורה, אך מוצע הסבר חלופי. היה מקרה עם רועה צאן שדחה טענה והיו עדים על חלק מהתביעה. שאל רבי זירא מדוע לא דרשו מהרועה שבועה לפי רבי חייא? אביי הקשה על רבי זירא כיוון שאין לאפשר לרועה להישבע שכן שני עדים העידו נגד הרועה שלקח חפצים שאינם שלו, מה שהופך אותו לגזלן שאין אמון על שבועתו בבית דין. למה אביי היה צריך לקרוא לרועה גזלן כדי לפוסלו מלהישבע, כל רועה לא נאמן שכן רועי צאן מביאים בדרך כלל את החיות שלהם לרעות בשדות של אנשים אחרים? גם שאלת אביי וגם שאלת הגמרא על אביי נפתרות. שואלים על לשון השבועה במשנה לגבי שני אנשים המחזיקים בטלית "אין לי בה אלא פחות מחציה" שכן הלשון מעורפלת ועלולה לגרום לרמאות כי אפשר להישבע כך אפילו אם אין למישהו קניין בכלל על הטלית. רב הונא מוסיף כמה מילים ללשון השבועה הנדרשת כדי למנוע מצב שכזה. הגמרא מציעה עוד כמה הצעות לנוסח השבועה ומסבירה מדוע לא בחרה בהן המשנה. רבי יוחנן מסביר שמטרת השבועה היא למנוע מאחד המחזיקים בטלית לתפוס טלית שמישהו אחר מצא ולטעון שזה שלו. אם כן, מטרת השבועה היא להבהיר שאחד הצדדים אינו משקר. אם אנו חושדים שהאדם משקר, איך נוכל לסמוך עליו שישבעו? התשובה היא שאנשים החשודים בלקיחת חפצים של אנשים אחרים אינם חשודים להישבע לשקר, מכיוון ששבועה לשקר נלקח ברצינות רבה יותר. הגמרא מנסה להוכיח הנחה זו, תחילה ממי שמודה במקצת, ולאחר מכן מעמדה של רמי בר חמא לגבי שבועת השומרים, אך שניהם נדחים שכן החשש בשני המקרים הוא לא שהתובע באמת משקר, אלא רק מנסה לדחות את הנושה באופן זמני.

ולמאן דאמר הילך פטור אמאי איצטריך קרא למעוטי קרקע משבועה הא כל קרקע הילך הוא

אמר לך איצטריך קרא היכא דחפר בה בורות שיחין ומערות

אי נמי היכא דטענו כלים וקרקעות והודה בכלים וכפר בקרקעות

תא שמע דתני רמי בר חמא ארבעה שומרין צריכין כפירה במקצת והודאה במקצת שומר חנם והשואל נושא שכר והשוכר

היכי דמי לאו דאמר ליה הילך

לא דאמר ליה שלש פרות מסרתי לך ומתו כולהו בפשיעה ואמר ליה איהו חדא לא היו דברים מעולם וחדא מתה באונס וחדא מתה בפשיעה דבעינא שלומי לך דלאו הילך הוא

תא שמע דתני אבוה דרבי אפטוריקי לדרבי חייא קמייתא מנה לי בידך והלה אומר אין לך בידי כלום והעדים מעידים אותו שיש בידו חמשים זוז יכול ישבע על השאר

תלמוד לומר על כל אבידה אשר יאמר כי הוא זה על הודאת פיו אתה מחייבו ואי אתה מחייבו על העדאת עדים

מתניתא קא רמית עליה דרבי חייא רבי חייא תנא הוא ופליג

והא קרא קאמר ההוא למודה מקצת הטענה

ואבוה דרבי אפטוריקי אמר לך כתיב הוא וכתיב זה חד למודה מקצת הטענה וחד להעדאת עדים דפטור

ואידך חד למודה מקצת הטענה וחד למודה ממין הטענה

ואידך מודה ממין הטענה לית ליה וסבר ליה כרבן גמליאל דתנן טענו חטין והודה לו בשעורין פטור ורבן גמליאל מחייב

ההוא רעיא דהוו מסרי ליה כל יומא חיותא בסהדי יומא חד מסרו ליה בלא סהדי לסוף אמר להו לא היו דברים מעולם אתו סהדי אסהידו ביה דאכל תרתי מינייהו אמר רבי זירא אם איתא לדרבי חייא קמייתא משתבע אשארא

אמר ליה אביי אם איתא משתבע והא גזלן הוא אמר ליה שכנגדו קאמינא

השתא נמי דליתא לדרבי חייא נחייביה מדרב נחמן

דתנן מנה לי בידך אין לך בידי פטור ואמר רב נחמן משביעין אותו שבועת היסת

דרב נחמן תקנתא היא


ותקנתא לתקנתא לא עבדינן

ותיפוק ליה דהוה ליה רועה ואמר רב יהודה סתם רועה פסול

לא קשיא הא דידיה הא דעלמא דאי לא תימא הכי אנן חיותא לרועה היכי מסרינן והא כתיב לפני עור לא תתן מכשל אלא חזקה אין אדם חוטא ולא לו

זה ישבע שאין לו בה פחות מחציה [וכו׳] על דאית ליה משתבע או על דלית ליה משתבע אמר רב הונא דאמר שבועה שיש לי בה ואין לי בה פחות מחציה

ונימא שבועה שכולה שלי ומי יהבינן ליה כולה

ונימא שבועה שחציה שלי מרע ליה לדיבוריה

השתא נמי מרע ליה לדיבוריה דאמר כולה שלי ולדבריכם שבועה שיש לי בה ואין לי בה פחות מחציה

וכי מאחר שזה תפוס ועומד וזה תפוס ועומד שבועה זו למה אמר רבי יוחנן שבועה זו תקנת חכמים היא שלא יהא כל אחד ואחד הולך ותוקף בטליתו של חבירו ואומר שלי הוא

ונימא מיגו דחשיד אממונא חשיד נמי אשבועתא

לא אמרינן מיגו דחשיד אממונא חשיד אשבועתא דאי לא תימא הכי האי דאמר רחמנא מודה מקצת הטענה ישבע נימא מיגו דחשיד אממונא חשיד אשבועתא

התם אשתמוטי קא משתמיט ליה כדרבה

תדע דאמר רב אידי בר אבין אמר רב חסדא הכופר במלוה כשר לעדות בפיקדון פסול לעדות

אלא הא דתני רמי בר חמא ארבעה שומרין צריכין כפירה במקצת והודאה במקצת שומר חנם והשואל נושא שכר והשוכר נימא מיגו דחשיד אממונא חשיד אשבועתא

התם נמי אשתמוטי קא משתמיט סבר משכחנא לגנב ותפיסנא ליה אי נמי משכחנא ליה באגם ומייתינא ליה

אי הכי הכופר בפקדון אמאי פסול לעדות נימא אשתמוטי קא משתמיט סבר עד דבחשנא ומשכחנא ליה

כי אמרינן הכופר בפקדון פסול לעדות כגון דאתו סהדי ואסהידו ביה דההיא שעתא איתיה לפקדון בביתיה והוה ידע אי נמי דהוה נקיט ליה בידיה

אלא הא דאמר רב הונא משביעין אותו שבועה שאינה ברשותו נימא מיגו דחשיד אממונא חשיד אשבועתא

התם נמי מורה ואמר דמי קא יהבנא ליה

אמר ליה רב אחא מדיפתי לרבינא והא קא עבר על לאו דלא תחמד

לא תחמד לאינשי בלא דמי משמע להו



  • מסכת בבא מציעא מוקדשת על ידי הרב ארט גולד לזכר כלתו האהובה של 50 שנה, קרול ג'וי רובינסון, קרינא גולה בת הדה ויהודה צבי. "רבות בנות עשו חיל ואת עלית על־כלנה"

להעמיק בדף

ayelet he BAVA metziah

הקדמה למסכת בבא מציעא

הקדמה למסכת בבא מציעא עם ד"ר איילת הופמן ליבזון להאזנה: https://traffic.libsyn.com/secure/hadran-he/IntroBavaMetziaHeb.mp3 לצפייה:  

גפת בדף היומי

שבועת מודה במקצת – גפת 137

בבית הדין חוץ מהכלים המוכרים של חיוב ממון ועונשים של מלקות ומיתה – יש כלי נוסף לדיינים והוא השבועה בשם ה'.. מה תפקיד השבועה ומתי מחייב הדיין בה? הצטרפו אלינו למחלוקת רש"י ותוספות בעניין שבועת מודה במקצת בה ננסה לעמוד על סודה של השבועה, על הבנת חז"ל בפסיכולוגיה של נפש האדם ועל השאלה האם קצת…

בבא מציעא ה

תלמוד מהדורת ויליאם דוידסון | מופעל ע"י ספריא

בבא מציעא ה

ולמאן דאמר הילך פטור אמאי איצטריך קרא למעוטי קרקע משבועה הא כל קרקע הילך הוא

אמר לך איצטריך קרא היכא דחפר בה בורות שיחין ומערות

אי נמי היכא דטענו כלים וקרקעות והודה בכלים וכפר בקרקעות

תא שמע דתני רמי בר חמא ארבעה שומרין צריכין כפירה במקצת והודאה במקצת שומר חנם והשואל נושא שכר והשוכר

היכי דמי לאו דאמר ליה הילך

לא דאמר ליה שלש פרות מסרתי לך ומתו כולהו בפשיעה ואמר ליה איהו חדא לא היו דברים מעולם וחדא מתה באונס וחדא מתה בפשיעה דבעינא שלומי לך דלאו הילך הוא

תא שמע דתני אבוה דרבי אפטוריקי לדרבי חייא קמייתא מנה לי בידך והלה אומר אין לך בידי כלום והעדים מעידים אותו שיש בידו חמשים זוז יכול ישבע על השאר

תלמוד לומר על כל אבידה אשר יאמר כי הוא זה על הודאת פיו אתה מחייבו ואי אתה מחייבו על העדאת עדים

מתניתא קא רמית עליה דרבי חייא רבי חייא תנא הוא ופליג

והא קרא קאמר ההוא למודה מקצת הטענה

ואבוה דרבי אפטוריקי אמר לך כתיב הוא וכתיב זה חד למודה מקצת הטענה וחד להעדאת עדים דפטור

ואידך חד למודה מקצת הטענה וחד למודה ממין הטענה

ואידך מודה ממין הטענה לית ליה וסבר ליה כרבן גמליאל דתנן טענו חטין והודה לו בשעורין פטור ורבן גמליאל מחייב

ההוא רעיא דהוו מסרי ליה כל יומא חיותא בסהדי יומא חד מסרו ליה בלא סהדי לסוף אמר להו לא היו דברים מעולם אתו סהדי אסהידו ביה דאכל תרתי מינייהו אמר רבי זירא אם איתא לדרבי חייא קמייתא משתבע אשארא

אמר ליה אביי אם איתא משתבע והא גזלן הוא אמר ליה שכנגדו קאמינא

השתא נמי דליתא לדרבי חייא נחייביה מדרב נחמן

דתנן מנה לי בידך אין לך בידי פטור ואמר רב נחמן משביעין אותו שבועת היסת

דרב נחמן תקנתא היא


ותקנתא לתקנתא לא עבדינן

ותיפוק ליה דהוה ליה רועה ואמר רב יהודה סתם רועה פסול

לא קשיא הא דידיה הא דעלמא דאי לא תימא הכי אנן חיותא לרועה היכי מסרינן והא כתיב לפני עור לא תתן מכשל אלא חזקה אין אדם חוטא ולא לו

זה ישבע שאין לו בה פחות מחציה [וכו׳] על דאית ליה משתבע או על דלית ליה משתבע אמר רב הונא דאמר שבועה שיש לי בה ואין לי בה פחות מחציה

ונימא שבועה שכולה שלי ומי יהבינן ליה כולה

ונימא שבועה שחציה שלי מרע ליה לדיבוריה

השתא נמי מרע ליה לדיבוריה דאמר כולה שלי ולדבריכם שבועה שיש לי בה ואין לי בה פחות מחציה

וכי מאחר שזה תפוס ועומד וזה תפוס ועומד שבועה זו למה אמר רבי יוחנן שבועה זו תקנת חכמים היא שלא יהא כל אחד ואחד הולך ותוקף בטליתו של חבירו ואומר שלי הוא

ונימא מיגו דחשיד אממונא חשיד נמי אשבועתא

לא אמרינן מיגו דחשיד אממונא חשיד אשבועתא דאי לא תימא הכי האי דאמר רחמנא מודה מקצת הטענה ישבע נימא מיגו דחשיד אממונא חשיד אשבועתא

התם אשתמוטי קא משתמיט ליה כדרבה

תדע דאמר רב אידי בר אבין אמר רב חסדא הכופר במלוה כשר לעדות בפיקדון פסול לעדות

אלא הא דתני רמי בר חמא ארבעה שומרין צריכין כפירה במקצת והודאה במקצת שומר חנם והשואל נושא שכר והשוכר נימא מיגו דחשיד אממונא חשיד אשבועתא

התם נמי אשתמוטי קא משתמיט סבר משכחנא לגנב ותפיסנא ליה אי נמי משכחנא ליה באגם ומייתינא ליה

אי הכי הכופר בפקדון אמאי פסול לעדות נימא אשתמוטי קא משתמיט סבר עד דבחשנא ומשכחנא ליה

כי אמרינן הכופר בפקדון פסול לעדות כגון דאתו סהדי ואסהידו ביה דההיא שעתא איתיה לפקדון בביתיה והוה ידע אי נמי דהוה נקיט ליה בידיה

אלא הא דאמר רב הונא משביעין אותו שבועה שאינה ברשותו נימא מיגו דחשיד אממונא חשיד אשבועתא

התם נמי מורה ואמר דמי קא יהבנא ליה

אמר ליה רב אחא מדיפתי לרבינא והא קא עבר על לאו דלא תחמד

לא תחמד לאינשי בלא דמי משמע להו


גלול כלפי מעלה