Please ensure Javascript is enabled for purposes of website accessibility דלג לתוכן

הדף היומי

כ״ו באדר א׳ תשפ״ד | 6 מרץ 2024

  • מסכת בבא מציעא מוקדשת על ידי הרב ארט גולד לזכר כלתו האהובה של 50 שנה, קרול ג'וי רובינסון, קרינא גולה בת הדה ויהודה צבי. "רבות בנות עשו חיל ואת עלית על־כלנה"

בבא מציעא ז

הדף היום מוקדש על ידי פנינה ואיתן ליפסקר לכבוד "כל הלומדות היקרות בדגש על לומדות הזום בבוקר ב6:20 אשר עושות מאמץ עילאי לשמר את הלימוד בדף היומי כל יום, למרות שזה לא קל ומוסיפות קדושה ותורה לעם ישראל. ולרבנית מישל על הובלת המיזם החשוב של הדרן. ושנזכה להמשיך ולהתמיד ולהגדיל את התורה והלימוד ולהאדירה."

לאחר התלבטות בבבא מציעא ו בדבר נכסים שעליהם יש שתיים שטוענים בעלות ואחד קידש את הכל, מביאה הגמרא פסק דין שההקדשה אינו תקפה אלא אם כן הייתה למי שקידש הוכחת בעלות שתחזיק בבית דין. אולם הפסק מוגבל לקרקע, מאחר שבמיטלטלין אי אפשר לקדש החפץ שאינו נמצאת פיזית ברשותו של המקדיש. רב תחליפא מביא ברייתא שאומרת שאם שני אנשים אוחזים בחלק מהטלית, כל אחד מקבל את החלק שהוא אוחז בו והשאר מתחלק באופן שווה. רבי אבהו הוסיף שזה רק אם ישבעו. לאור ברייתא זו, מסביר רב פפא שצריך להקים את משנתנו במקרה בו כל אחד אחז בשולי הבגד. השוואות נעשות למקרים אחרים כמו קניין סודר או גט, שבו שני אנשים מחזיקים כל אחד בצדדים אחרים של אותו חפץ. האם מקרים אלו דומים או שונים משניים אוחזים בטלית ומדוע? כיצד מתחלק הבגד אם יש בו חוטים של זהב? יש ברייתא הדנה בשני אנשים המחזיקים בשטר – המלווה הטוען שזה שלו, כך שהלווה עדיין לא פרע את החוב, והלווה טוען שזה שלו, שהוא כבר פרע את החוב. רבי אומר שהשטר בתוקף אם ניתן לאשר את חתימות העדים. הגמרא מסבירה את שיטתו, שאם השטר מקויים, חולקים את זה בין שניהם ואם לא, מאחר שהלווה מודה שהייתה הלוואה, אבל טוען ששולמה, דנים בזה כ'הפה שאסר הוא הפה שהתיר' ומאמינים לו שפרע. רבן שמעון בן גמליאל אומר שבכל מקרה חולקים. העיקרון של 'הפה שאסר הוא הפה שהתיר' אינו תקף כאן כיון שיש גם שטר ולא רק הודאת הלווה. אם השטר נמצא ליד הדיין (כלומר, הדיין אישר אותו, ואינו מוחזק בידיים של המלווה ולווה), חכמים ורבי יוסי חלוקים ביניהם – האם לעולם לא ניתן לגבות את החוב או שהוא נשאר תקף לגבייה? רבי יוסי סבור שניתן לגבות מאחר שאיננו חוששים שהלווה כבר פרע את ההלוואה. אולם הדבר קשה לאור ברייתא שונה המתייחסת לכתובה שנמצאת והבעל והאשה טוענים כל אחד משהו אחר (נפרע/טרם נפרע), רבי יוסי פוסק (נגד חכמים) שאם האישה גרושה או אלמנה, אנו חוששים לפרעון. רבנים שונים מציעים שלוש דרכים אפשריות ליישב את הסתירה. רבי אלעזר ורבי יוחנן מבדילים בין המקרה הבסיסי שבו שני אנשים מחזיקים בשטר לבין מקרה בו אחד מחזיק את החלק העיקרי (התורף) ואחד מחזיק בטופס (הסיכום בסוף שבו לא רשום תאריך). מה בדיוק המקרה הזה, כיצד חולקים שני הצדדים, ואיך מעריכים את ההפרש בין ערך התורף לטופס?

אלא מאי אית לך למימר עשירי ודאי אמר רחמנא ולא עשירי ספק הכא נמי עשירי ודאי אמר רחמנא ולא עשירי ספק

אמר ליה רב אחא מדפתי לרבינא מאי ספיקות אילימא ספק בכורות יהיה קדש אמר רחמנא ולא שכבר קדוש

אלא ספק פדיון פטר חמור וכדרב נחמן דאמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה ישראל שיש לו עשרה ספק פטרי חמור בתוך ביתו מפריש עליהן עשרה שיין ומעשרן והן שלו

מאי הוי עלה דמסותא תא שמע דאמר רבי חייא בר אבין הוה עובדא בי רב חסדא ורב חסדא בי רב הונא ופשטה מהא דאמר רב נחמן כל ממון שאין יכול להוציאו בדיינין הקדישו אינו קדוש

הא יכול להוציאו בדיינין הקדישו קדוש אף על גב דלא אפקיה והאמר רבי יוחנן גזל ולא נתייאשו הבעלים שניהם אינם יכולין להקדישו זה לפי שאינה שלו וזה לפי שאינה ברשותו

מי סברת במסותא מטלטלין עסקינן במסותא מקרקעי עסקינן דכי יכול להוציאה בדיינין ברשותיה קיימא

תני רב תחליפא בר מערבא קמיה דרבי אבהו שנים אדוקים בטלית זה נוטל עד מקום שידו מגעת וזה נוטל עד מקום שידו מגעת והשאר חולקין בשוה מחוי ליה רבי אבהו ובשבועה

אלא מתניתין דקתני דפלגי בהדדי ולא קתני זה נוטל עד מקום שידו מגעת היכי משכחת לה אמר רב פפא דתפיסי בכרכשתא

אמר רב משרשיא שמע מינה האי סודרא כיון דתפיס ביה שלש על שלש קרינן ביה ונתן לרעהו

דכמאן דפסיק דמי וקני

ומאי שנא מדרב חסדא דאמר רב חסדא גט בידה ומשיחה בידו אם יכול לנתקו ולהביאו אצלו אינה מגורשת ואם לאו מגורשת

התם כריתות בעינן וליכא הכא נתינה בעינן והא איכא

אמר רבא אם היתה טלית מוזהבת חולקין פשיטא לא צריכא דקאי דהבא בי מצעי

הא נמי פשיטא לא צריכא דמיקרב לגבי דחד מהו דתימא דאמר ליה פלוג הכי קא משמע לן דאמר ליה מאי חזית דפלגת הכי פלוג הכי

תנו רבנן שנים אדוקין בשטר מלוה אומר שלי הוא ונפל ממני ומצאתיו ולוה אמר שלך הוא ופרעתיו לך יתקיים השטר בחותמיו דברי רבי

רבן שמעון בן גמליאל אומר יחלוקו

נפל ליד דיין לא יוציאו עולמית רבי יוסי אומר הרי הוא בחזקתו

אמר מר יתקיים השטר בחותמיו וגבי ליה מלוה כוליה ולית ליה מתניתין שנים אוחזין כו׳

אמר רבא אמר רב נחמן במקוים דברי הכל יחלוקו כי פליגי בשאינו מקוים

רבי סבר מודה בשטר שכתבו צריך לקיימו ואי מקיים ליה פליג ואי לא מקיים ליה לא פליג

מאי טעמא חספא בעלמא הוא מאן קא משוי ליה להאי שטרא לוה הא קאמר דפריע

ורבי שמעון בן גמליאל סבר מודה בשטר שכתבו אין צריך לקיימו ואף על גב דלא מקיים ליה יחלוקו

נפל ליד דיין לא יוציאו עולמית


מאי שנא ליד דיין אמר רבא הכי קאמר ואחר שמצא שטר שנפל ליד דיין והיכי דמי דכתב ביה הנפק לא יוציאו עולמית

ולא מיבעיא לא כתב ביה הנפק דאיכא למימר כתב ללות ולא לוה אלא אפילו כתב ביה הנפק דמקוים לא יחזיר דחיישינן לפירעון

ורבי יוסי אומר הרי הוא בחזקתו ולא חיישינן לפירעון ולא חייש רבי יוסי לפירעון

והתניא מצא שטר כתובה בשוק בזמן שהבעל מודה יחזיר לאשה אין הבעל מודה לא יחזיר לא לזה ולא לזה

רבי יוסי אומר עודה תחת בעלה יחזיר לאשה נתארמלה או נתגרשה לא יחזיר לא לזה ולא לזה

איפוך נפל ליד דיין לא יוציאו עולמית דברי רבי יוסי וחכמים אומרים הרי הוא בחזקתו

אי הכי קשיא דרבנן אדרבנן

שטר כתובה כולה רבי יוסי וחסורי מחסרא והכי קתני אין הבעל מודה לא יחזיר לא לזה ולא לזה במה דברים אמורים שנתארמלה או שנתגרשה אבל עודה תחת בעלה יחזיר לאשה שרבי יוסי אומר עודה תחת בעלה יחזיר לאשה נתארמלה או שנתגרשה לא יחזיר לא לזה ולא לזה

רב פפא אמר לעולם לא תיפוך רבי יוסי לדבריהם דרבנן קאמר להו

לדידי אפילו נתארמלה או נתגרשה נמי לא חיישינן לפירעון לדידכו אודו לי מיהת בעודה תחת בעלה דיחזיר לאשה דלאו בת פירעון היא

ואמרו ליה רבנן אימור צררי אתפסה

רבינא אמר לעולם איפוך קמייתא וטעמא דרבנן הכא משום דחיישינן לשתי כתובות ורבי יוסי לשתי כתובות לא חייש

אמר רבי אלעזר מחלוקת בששניהם אדוקים בטופס ושניהם בתורף אבל אחד אדוק בטופס ואחד אדוק בתורף זה נוטל טופס וזה נוטל תורף ורבי יוחנן אמר לעולם חולקין

ואפילו אחד אדוק בטופס ואחד בתורף והתניא זה נוטל עד מקום שידו מגעת לא צריכא דקאי תורף בי מצעי

אי הכי מאי למימרא לא צריכא דמקרב לגבי דחד מהו דתימא אמר ליה פלוג הכי קא משמע לן דאמר ליה מאי חזית דפלגת הכי פלוג הכי

אמר ליה רב אחא מדפתי לרבינא לרבי אלעזר דאמר זה נוטל טופס וזה נוטל תורף למה ליה וכי לצור על פי צלוחיתו הוא צריך

אמר ליה לדמי

דאמר הכי שטרא דאית ביה זמן כמה שוי ודלית ביה זמן כמה שוי בשטרא דאית ביה זמן גבי ממשעבדי ואידך לא גבי ממשעבדי יהיב ליה היאך דביני ביני

ויחלוקו נמי דאמרן לדמי דאי לא תימא הכי שנים אוחזין בטלית הכי נמי דפלגי הא אפסדוה הא לא קשיא



  • מסכת בבא מציעא מוקדשת על ידי הרב ארט גולד לזכר כלתו האהובה של 50 שנה, קרול ג'וי רובינסון, קרינא גולה בת הדה ויהודה צבי. "רבות בנות עשו חיל ואת עלית על־כלנה"

להעמיק בדף

ayelet he BAVA metziah

הקדמה למסכת בבא מציעא

הקדמה למסכת בבא מציעא עם ד"ר איילת הופמן ליבזון להאזנה: https://traffic.libsyn.com/secure/hadran-he/IntroBavaMetziaHeb.mp3 לצפייה:  

siyum shas hanna thumb

ערכו של סדר נזיקין

הרבנית חנה גודינגר (דרייפוס) מתוך סיום הש"ס לנשים

בבא מציעא ז

תלמוד מהדורת ויליאם דוידסון | מופעל ע"י ספריא

בבא מציעא ז

אלא מאי אית לך למימר עשירי ודאי אמר רחמנא ולא עשירי ספק הכא נמי עשירי ודאי אמר רחמנא ולא עשירי ספק

אמר ליה רב אחא מדפתי לרבינא מאי ספיקות אילימא ספק בכורות יהיה קדש אמר רחמנא ולא שכבר קדוש

אלא ספק פדיון פטר חמור וכדרב נחמן דאמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה ישראל שיש לו עשרה ספק פטרי חמור בתוך ביתו מפריש עליהן עשרה שיין ומעשרן והן שלו

מאי הוי עלה דמסותא תא שמע דאמר רבי חייא בר אבין הוה עובדא בי רב חסדא ורב חסדא בי רב הונא ופשטה מהא דאמר רב נחמן כל ממון שאין יכול להוציאו בדיינין הקדישו אינו קדוש

הא יכול להוציאו בדיינין הקדישו קדוש אף על גב דלא אפקיה והאמר רבי יוחנן גזל ולא נתייאשו הבעלים שניהם אינם יכולין להקדישו זה לפי שאינה שלו וזה לפי שאינה ברשותו

מי סברת במסותא מטלטלין עסקינן במסותא מקרקעי עסקינן דכי יכול להוציאה בדיינין ברשותיה קיימא

תני רב תחליפא בר מערבא קמיה דרבי אבהו שנים אדוקים בטלית זה נוטל עד מקום שידו מגעת וזה נוטל עד מקום שידו מגעת והשאר חולקין בשוה מחוי ליה רבי אבהו ובשבועה

אלא מתניתין דקתני דפלגי בהדדי ולא קתני זה נוטל עד מקום שידו מגעת היכי משכחת לה אמר רב פפא דתפיסי בכרכשתא

אמר רב משרשיא שמע מינה האי סודרא כיון דתפיס ביה שלש על שלש קרינן ביה ונתן לרעהו

דכמאן דפסיק דמי וקני

ומאי שנא מדרב חסדא דאמר רב חסדא גט בידה ומשיחה בידו אם יכול לנתקו ולהביאו אצלו אינה מגורשת ואם לאו מגורשת

התם כריתות בעינן וליכא הכא נתינה בעינן והא איכא

אמר רבא אם היתה טלית מוזהבת חולקין פשיטא לא צריכא דקאי דהבא בי מצעי

הא נמי פשיטא לא צריכא דמיקרב לגבי דחד מהו דתימא דאמר ליה פלוג הכי קא משמע לן דאמר ליה מאי חזית דפלגת הכי פלוג הכי

תנו רבנן שנים אדוקין בשטר מלוה אומר שלי הוא ונפל ממני ומצאתיו ולוה אמר שלך הוא ופרעתיו לך יתקיים השטר בחותמיו דברי רבי

רבן שמעון בן גמליאל אומר יחלוקו

נפל ליד דיין לא יוציאו עולמית רבי יוסי אומר הרי הוא בחזקתו

אמר מר יתקיים השטר בחותמיו וגבי ליה מלוה כוליה ולית ליה מתניתין שנים אוחזין כו׳

אמר רבא אמר רב נחמן במקוים דברי הכל יחלוקו כי פליגי בשאינו מקוים

רבי סבר מודה בשטר שכתבו צריך לקיימו ואי מקיים ליה פליג ואי לא מקיים ליה לא פליג

מאי טעמא חספא בעלמא הוא מאן קא משוי ליה להאי שטרא לוה הא קאמר דפריע

ורבי שמעון בן גמליאל סבר מודה בשטר שכתבו אין צריך לקיימו ואף על גב דלא מקיים ליה יחלוקו

נפל ליד דיין לא יוציאו עולמית


מאי שנא ליד דיין אמר רבא הכי קאמר ואחר שמצא שטר שנפל ליד דיין והיכי דמי דכתב ביה הנפק לא יוציאו עולמית

ולא מיבעיא לא כתב ביה הנפק דאיכא למימר כתב ללות ולא לוה אלא אפילו כתב ביה הנפק דמקוים לא יחזיר דחיישינן לפירעון

ורבי יוסי אומר הרי הוא בחזקתו ולא חיישינן לפירעון ולא חייש רבי יוסי לפירעון

והתניא מצא שטר כתובה בשוק בזמן שהבעל מודה יחזיר לאשה אין הבעל מודה לא יחזיר לא לזה ולא לזה

רבי יוסי אומר עודה תחת בעלה יחזיר לאשה נתארמלה או נתגרשה לא יחזיר לא לזה ולא לזה

איפוך נפל ליד דיין לא יוציאו עולמית דברי רבי יוסי וחכמים אומרים הרי הוא בחזקתו

אי הכי קשיא דרבנן אדרבנן

שטר כתובה כולה רבי יוסי וחסורי מחסרא והכי קתני אין הבעל מודה לא יחזיר לא לזה ולא לזה במה דברים אמורים שנתארמלה או שנתגרשה אבל עודה תחת בעלה יחזיר לאשה שרבי יוסי אומר עודה תחת בעלה יחזיר לאשה נתארמלה או שנתגרשה לא יחזיר לא לזה ולא לזה

רב פפא אמר לעולם לא תיפוך רבי יוסי לדבריהם דרבנן קאמר להו

לדידי אפילו נתארמלה או נתגרשה נמי לא חיישינן לפירעון לדידכו אודו לי מיהת בעודה תחת בעלה דיחזיר לאשה דלאו בת פירעון היא

ואמרו ליה רבנן אימור צררי אתפסה

רבינא אמר לעולם איפוך קמייתא וטעמא דרבנן הכא משום דחיישינן לשתי כתובות ורבי יוסי לשתי כתובות לא חייש

אמר רבי אלעזר מחלוקת בששניהם אדוקים בטופס ושניהם בתורף אבל אחד אדוק בטופס ואחד אדוק בתורף זה נוטל טופס וזה נוטל תורף ורבי יוחנן אמר לעולם חולקין

ואפילו אחד אדוק בטופס ואחד בתורף והתניא זה נוטל עד מקום שידו מגעת לא צריכא דקאי תורף בי מצעי

אי הכי מאי למימרא לא צריכא דמקרב לגבי דחד מהו דתימא אמר ליה פלוג הכי קא משמע לן דאמר ליה מאי חזית דפלגת הכי פלוג הכי

אמר ליה רב אחא מדפתי לרבינא לרבי אלעזר דאמר זה נוטל טופס וזה נוטל תורף למה ליה וכי לצור על פי צלוחיתו הוא צריך

אמר ליה לדמי

דאמר הכי שטרא דאית ביה זמן כמה שוי ודלית ביה זמן כמה שוי בשטרא דאית ביה זמן גבי ממשעבדי ואידך לא גבי ממשעבדי יהיב ליה היאך דביני ביני

ויחלוקו נמי דאמרן לדמי דאי לא תימא הכי שנים אוחזין בטלית הכי נמי דפלגי הא אפסדוה הא לא קשיא


גלול כלפי מעלה