Please ensure Javascript is enabled for purposes of website accessibility דלג לתוכן

הדף היומי

י״ב בשבט תשפ״ג | 3 פברואר 2023
  • מסכת נזיר מוקדשת ע"י משפחתו של הרב צבי ליפה בן הלל ז"ל בציון שנה לפטירתו.

נזיר יא

הדף היום מוקדש ע"י בלימה שטורחיין סלוצקי לע"נ אביה, יצחק צבי בן בלימה וחיים שמעון.

הדף היום מוקדש ע"י קרוליין בן-ארי לכבוד הפעם הראשונה שקראה תורה ולכבוד יום הולדתה של בתה אילנה, ולכבוד ט"ו בשבט.

הדף היום מוקדש ע"י טרי קריבושה לע"נ אביה, נחום מאיר בן מלכה בציון שנתיים לפטירתו ולכבוד יום הולדתה הראשון של נכדתה אורלי נסה.

אם מישהו נמצא במצב שמעודדים אותו לשתות והוא אומר "הריני נזיר ממנה", הוא נזיר. עם זאת, היה מקרה עם אישה שהייתה שיכורה וכשאמרה את זה, הם קבעו שהיא לא נזירה שכן היא רק ניסתה למנוע מהם לדחוף אותה לשתות יותר ורק אסרה כוס זה על עצמה. המשנה מונה שלושה מקרים שבהם אדם מקבל על עצמו להיות נזיר אך מביע היסוס (כל אחד בצורה אחרת) מלקבל את הנזירות באופן מלא. בראשון, אין ויכוח. בשניים האחרים חלוקים רבי שמעון והחכמים, בכל מקרה אחד מחמיר והשני מיקל אך מי מחמיר ומי מיקל משתנה ממקרה למקרה. ראשית, הגמרא שואלת אם הם חלוקים גם במקרה הראשון או לא. אחר כך מנסים להבין מדוע רבי שמעון וחכמים מחליפים עמדות בין המקרה השני לשלישי. מוצעים שלושה פתרונות. אם אדם אחד אומר שהוא יהיה נזיר והוא ישלם על קרבנות נזיר של אחר, ואדם בסביבה שומע אומר "ואני ועלי לגלח נזיר (לשלם על הקרבנות של אחר)", הם יכולים לשלם זה על זה (וזה יהיה חכם מצידם!). מה המשמעות אם השני אמר רק "ואני" – האם זה יחול על שתי האמירות או לא. הגמרא מבהירה את האפשרויות ושוקלת את העניין.

מתני׳ מזגו לו את הכוס ואמר הריני נזיר ממנו הרי זה נזיר מעשה באשה אחת שהיתה שיכורה ומזגו לה את הכוס ואמרה הריני נזירה ממנו אמרו חכמים לא נתכוונה זו אלא לומר הרי הוא עלי קרבן:

גמ׳ מעשה לסתור אמרת רישא הרי זה נזיר והדר תני מעשה באשה אחת אלמא בהאי הוא דאסור הא יינא אחרינא שרי

חסורי מיחסרא והכי קתני מזגו לו את הכוס ואמר הריני נזיר ממנו הרי זה נזיר ואם שיכור הוא ואמר הריני נזיר ממנו אינו נזיר מאי טעמא כמאן דאמר הרי עלי קרבן הוא וכי תימא לימא הכי סבר מייתין לי אחרינא ומצערן לי אימא להו הא מילתא דפסיקא להו ומעשה נמי באשה אחת:

מתני׳ הריני נזיר על מנת שאהא שותה יין ומיטמא למתים הרי זה נזיר ואסור בכולן

יודע אני שיש נזירות אבל איני יודע שהנזיר אסור ביין הרי זה אסור ורבי שמעון מתיר יודע אני שהנזיר אסור ביין אבל סבור הייתי שחכמים מתירין לי מפני שאין אני יכול לחיות אלא ביין או מפני שאני קובר את המתים הרי זה מותר ורבי שמעון אוסר:

גמ׳ ולפלוג נמי רבי שמעון ברישא אמר רבי יהושע בן לוי חלוק היה רבי שמעון אף ברישא

רבינא אמר ברישא לא פליג רבי שמעון מאי טעמא משום דהוה ליה מתנה על מה שכתוב בתורה וכל המתנה על מה שכתוב בתורה תנאו בטל ורבי יהושע בן לוי אמר לך [האי] על מנת כחוץ דמי

תניא כוותיה דרבינא אמר הריני נזיר על מנת שאהא שותה יין ומיטמא למתים הרי זה נזיר ואסור בכולן מפני שהוא מתנה על מה שכתוב בתורה וכל המתנה על מה שכתוב בתורה תנאו בטל:

יודע אני שהנזיר אסור ביין: והאמרת רישא אסור ורבי שמעון מתיר אימא נמי הרי זה אסור ורבי שמעון מתיר ואיבעית אימא לעולם לא תיפוך התם


רישא כגון דנזר מחדא לרבנן דאמרי דאפילו לא נזר אלא מאחת מהן הוי נזיר ואסור לרבי שמעון דאמר עד שיזיר מכולם מותר

סיפא דנדר מכולהו ואיתשיל מחדא

לרבנן דאמרי אפילו לא נזר אלא מאחת מהן הוי נזיר כי מתשיל מחדא מינייהו אישתרי לרבי שמעון דאמר עד שיזיר מכולם כי מתשיל נמי מההוא עד דמתשיל מכולהו משום הכי קתני ורבי שמעון אוסר

ואיבעית אימא בנדרי אונסין קא מיפלגי ובפלוגתא דשמואל ורב אסי דתנן ארבעה נדרים התירו חכמים נדרי זירוזין נדרי הבאי נדרי שגגות נדרי אונסין

ואמר רב יהודה אמר רב אסי ארבעה נדרים הללו צריכין שאלה לחכמים כי אמריתה קמיה דשמואל אמר לי תנא קתני התירו חכמים ואת אמרת צריכין שאלה לחכמים

רבנן סברי כשמואל ורבי שמעון כרב אסי:

מתני׳ הריני נזיר ועלי לגלח נזיר ושמע חבירו ואמר ואני ועלי לגלח נזיר אם היו פקחים מגלחין זה את זה ואם לאו מגלחין נזירים אחרים:

גמ׳ איבעיא להו שמע חבירו ואמר ואני מהו ואני אכוליה דיבורא משמע או דלמא אפלגיה דדיבורא משמע אם תמצי לומר אפלגיה דדיבורא משמע ארישא או אסיפא

תא שמע ואני ועלי לגלח נזיר אם היו פקחים מגלחין זה את זה מדקאמר ואני ועלי שמע מינה ואני אפלגיה דדיבורא אמרי אין אפלגיה דדיבורא משמע מיהו ארישא או אסיפא מינה מדקאמר ועלי לגלח שמע מינה ואני על תחילת דיבורא משמע

אמר ליה רב הונא בריה דרב יהושע לרבא ממאי דהכי לעולם אימא לך ואני אכוליה דדיבורא ואי משום ועלי מאי קאמר ועלי בהא מילתא דאי לא תימא הכי דקתני סיפא הרי עלי לגלח חצי נזיר ושמע חבירו ואמר ואני עלי לגלח חצי נזיר התם מי איכא תרתין מילי אלא מאי קאמר עלי בהא מילתא הכא נמי כי קאמר עלי בהא מילתא

אמר ליה רבא הכי השתא אי אמרת בשלמא רישא צריכא סיפא לא צריכא תני סיפא דלא צריכא משום רישא דצריכא אלא אי אמרת רישא לא צריכא סיפא לא צריכא תני רישא דלא צריכא ותני סיפא דלא צריכא

אמר רבי יצחק בר יוסף אמר רבי יוחנן האומר לשלוחו


  • מסכת נזיר מוקדשת ע"י משפחתו של הרב צבי ליפה בן הלל ז"ל בציון שנה לפטירתו.

להעמיק בדף

גפת בדף היומי

מתנה על מה שכתוב בתורה בנזיר – גפת 122

דיני התנאים הם נוקשים: צריך שכל תנאי יהיה תנאי כפול, אפשר להתנות רק בתחומים שאפשר לעשות שליח. נזירות לא עומדת בתנאים הללו כך שכל הסוגיה שלנו הוותה מקור לדיונים סוערים בראשונים. הצטרפו אלינו לטעימה מדיונים אלו  

במחשבה שניה icon

נזיר זו מעלה או חטא? דיון ראשון – במחשבה שניה

במחשבה שניה היא סדרת שיעורי מחשבה על נושאים העולים בדף היומי עם הרבנית יפית קליימר  

נזיר יא

תלמוד מהדורת ויליאם דוידסון | מופעל ע"י ספריא

נזיר יא

מתני׳ מזגו לו את הכוס ואמר הריני נזיר ממנו הרי זה נזיר מעשה באשה אחת שהיתה שיכורה ומזגו לה את הכוס ואמרה הריני נזירה ממנו אמרו חכמים לא נתכוונה זו אלא לומר הרי הוא עלי קרבן:

גמ׳ מעשה לסתור אמרת רישא הרי זה נזיר והדר תני מעשה באשה אחת אלמא בהאי הוא דאסור הא יינא אחרינא שרי

חסורי מיחסרא והכי קתני מזגו לו את הכוס ואמר הריני נזיר ממנו הרי זה נזיר ואם שיכור הוא ואמר הריני נזיר ממנו אינו נזיר מאי טעמא כמאן דאמר הרי עלי קרבן הוא וכי תימא לימא הכי סבר מייתין לי אחרינא ומצערן לי אימא להו הא מילתא דפסיקא להו ומעשה נמי באשה אחת:

מתני׳ הריני נזיר על מנת שאהא שותה יין ומיטמא למתים הרי זה נזיר ואסור בכולן

יודע אני שיש נזירות אבל איני יודע שהנזיר אסור ביין הרי זה אסור ורבי שמעון מתיר יודע אני שהנזיר אסור ביין אבל סבור הייתי שחכמים מתירין לי מפני שאין אני יכול לחיות אלא ביין או מפני שאני קובר את המתים הרי זה מותר ורבי שמעון אוסר:

גמ׳ ולפלוג נמי רבי שמעון ברישא אמר רבי יהושע בן לוי חלוק היה רבי שמעון אף ברישא

רבינא אמר ברישא לא פליג רבי שמעון מאי טעמא משום דהוה ליה מתנה על מה שכתוב בתורה וכל המתנה על מה שכתוב בתורה תנאו בטל ורבי יהושע בן לוי אמר לך [האי] על מנת כחוץ דמי

תניא כוותיה דרבינא אמר הריני נזיר על מנת שאהא שותה יין ומיטמא למתים הרי זה נזיר ואסור בכולן מפני שהוא מתנה על מה שכתוב בתורה וכל המתנה על מה שכתוב בתורה תנאו בטל:

יודע אני שהנזיר אסור ביין: והאמרת רישא אסור ורבי שמעון מתיר אימא נמי הרי זה אסור ורבי שמעון מתיר ואיבעית אימא לעולם לא תיפוך התם


רישא כגון דנזר מחדא לרבנן דאמרי דאפילו לא נזר אלא מאחת מהן הוי נזיר ואסור לרבי שמעון דאמר עד שיזיר מכולם מותר

סיפא דנדר מכולהו ואיתשיל מחדא

לרבנן דאמרי אפילו לא נזר אלא מאחת מהן הוי נזיר כי מתשיל מחדא מינייהו אישתרי לרבי שמעון דאמר עד שיזיר מכולם כי מתשיל נמי מההוא עד דמתשיל מכולהו משום הכי קתני ורבי שמעון אוסר

ואיבעית אימא בנדרי אונסין קא מיפלגי ובפלוגתא דשמואל ורב אסי דתנן ארבעה נדרים התירו חכמים נדרי זירוזין נדרי הבאי נדרי שגגות נדרי אונסין

ואמר רב יהודה אמר רב אסי ארבעה נדרים הללו צריכין שאלה לחכמים כי אמריתה קמיה דשמואל אמר לי תנא קתני התירו חכמים ואת אמרת צריכין שאלה לחכמים

רבנן סברי כשמואל ורבי שמעון כרב אסי:

מתני׳ הריני נזיר ועלי לגלח נזיר ושמע חבירו ואמר ואני ועלי לגלח נזיר אם היו פקחים מגלחין זה את זה ואם לאו מגלחין נזירים אחרים:

גמ׳ איבעיא להו שמע חבירו ואמר ואני מהו ואני אכוליה דיבורא משמע או דלמא אפלגיה דדיבורא משמע אם תמצי לומר אפלגיה דדיבורא משמע ארישא או אסיפא

תא שמע ואני ועלי לגלח נזיר אם היו פקחים מגלחין זה את זה מדקאמר ואני ועלי שמע מינה ואני אפלגיה דדיבורא אמרי אין אפלגיה דדיבורא משמע מיהו ארישא או אסיפא מינה מדקאמר ועלי לגלח שמע מינה ואני על תחילת דיבורא משמע

אמר ליה רב הונא בריה דרב יהושע לרבא ממאי דהכי לעולם אימא לך ואני אכוליה דדיבורא ואי משום ועלי מאי קאמר ועלי בהא מילתא דאי לא תימא הכי דקתני סיפא הרי עלי לגלח חצי נזיר ושמע חבירו ואמר ואני עלי לגלח חצי נזיר התם מי איכא תרתין מילי אלא מאי קאמר עלי בהא מילתא הכא נמי כי קאמר עלי בהא מילתא

אמר ליה רבא הכי השתא אי אמרת בשלמא רישא צריכא סיפא לא צריכא תני סיפא דלא צריכא משום רישא דצריכא אלא אי אמרת רישא לא צריכא סיפא לא צריכא תני רישא דלא צריכא ותני סיפא דלא צריכא

אמר רבי יצחק בר יוסף אמר רבי יוחנן האומר לשלוחו


גלול כלפי מעלה