הדף היומי
-
מסכת נזיר מוקדשת ע"י משפחתו של הרב צבי ליפה בן הלל ז"ל בציון שנה לפטירתו.
נזיר לב
הדף היום מוקדש ע"י הינדה הרמן לע"נ אמה, איטל בת חיים.
הדף היום מוקדש ע"י לינדה פרידמן לע"נ אביה, ליאון פולטמן בציון 8 שנים לפטירתו.
הדף היום מוקדש ע"י איימי גולדשטין לע"נ אביה, מלווין גולדשטין בציום 3 שנים לפטירתו.
הדף היום מוקדש ע"י שרה זהבי לכבוד אחותה חסיה ואהבתה ללימוד.
המשנה אומרת שאם שתה יין בהיותו נזיר, הימים ההם עדיין נמנים כימי נזירות. נראה שהדעה הזאת לא תואמת שיטת חכמים או של רבי יוסי, שכן חכמים דורשים להוסיף את כל הימים שבהם שתה יין ורבי יוסי סובר שצריך להוסיף לא יותר משלושים יום, ללא קשר לכמה זמן הייתה אמורה תקופת הנזירות להיות. אולם הגמרא מסבירה שאפשר להסביר את המשנה לפי כל דעה. מהעובדה שבית שמאי סוברים הקדש בטעות הוא הקדש ובכל זאת מי שהתיר את הנזירות, הבהמות שהקדיש כבר אינם הקדש, ניתן ללמוד לבית הלל שאף על פי שתמורה בטעות היא תמורה, אם התיר את קדושת הבהמה ראשונה, הקדושה של התמורה תתבטל גם כן. במעשר בהמה, אם קוראים בטעות לבהמה ה-9 או ה-11 עשירית, הבהמה מקודשת. האם זה נכון גם אם קוראים בכוונה את ה-9 או ה-11 העשירי? האם נוכל להסיק את התשובה לשאלה זו ממשנתנו המתייחסת לדין זה? אם אדם נשבע להיות נזיר, בהנחה שהבהמה שברשותו תשמש לקורבן, אך היא נגנבת, האם ניתן להתיר את הנדר על בסיס זה? זה תלוי אם הבהמה נגנבה לפני הנדר או אחריו כי אם נגנבה רק אחר כך, זה נולד (משהו בלתי צפוי שלא היה קיים באותה עת) ואי אפשר להתיר נדר באמצעות נולד. זה מה שבגללו טעה נחום המדי כשהתיר לנזירים שהגיעו לארץ לאחר החורבן וכשהבינו שאין בית מקדש להביא בו את קרבנותיהם, ניסו להתיר את נדריהם והוא התיר אותם על סמך העובדה שאילו ידעו שבית המקדש היה נחרב ולא הייתה להם דרך לסיים את נזירותם, הם לעולם לא היו נשבעים. הרי זה נולד! רב יוסף מעלה שאלה על המשנה כי על פסוק מירמיהו ז:ד שרומז לכך שבית המקדש יחרב ולכן היו צריכים הנזירים לדעת! אם שני אנשים הולכים ורואים מישהו מרחוק ומתערבים על מי זה בכך שהם לוקחים על עצמם נזיר ואחר כך אחרים יקבלו הימור ויקחו על עצמם להיות נזיר אם אחד מהם, שניהם, או אף אחד מהם הוא נזיר, יש שלוש דעות במשנה על מי מהם נזירים. לשונו של בית הלל במשנה קשה כשהוא אומר "מי שלא נתקיים דבריו הוא נזיר". האם זה לא אמור להיות ההיפך? רב יהודה מציע לשנות את השפה מי שהתקיימה דבריו".
פּוֹדְקַסְט (דף-יומי-לנשים): פתח בחלון חדש | הוֹרָדָה
ואת אחד עשר:
גמ׳ מני מתניתין לא רבי יוסי ולא רבנן
דתניא מי שנדר ועבר על נזירותו אין נזקקין לו אלא אם כן מונה בהן איסור כימים שנהג בהם היתר רבי יוסי אומר דיו שלשים יום
אי רבנן קשיא נזירות מועטת אי רבי יוסי קשיא נזירות מרובה
איבעית תימא רבי יוסי ואיבעית תימא רבנן איבעית תימא רבי יוסי כאן בנזירות מרובה כאן בנזירות מועטת
ואיבעית תימא רבנן לא תימא משעה שנזר אלא אימא כמשעה שנזר:
נשאל לחכמים והתירוהו וכו׳: אמר רבי ירמיה מדבית שמאי נשמע לדבית הלל לאו אמרי בית שמאי הקדש בטעות הוי הקדש כיון דאיגלאי מילתא דלאו שפיר נזר תצא ותרעה בעדר
לבית הלל נמי אף על גב דאמרי תמורה בטעות הויא תמורה הני מילי היכא דאיתיה לעיקר הקדש אבל היכא דמיתעקר עיקר הקדש איתעקר נמי תמורה:
אמר מר אי אתם מודים שאילו קרא לתשיעי עשירי כו׳: איתמר מעשר רב נחמן אמר טעותו ולא כוונתו רב חסדא ורבה בר רב הונא אמרי טעותו וכל שכן כוונתו
אמר ליה רבא לרב נחמן לדידך דאמרת טעותו ולא כוונתו דקאמרי בית שמאי לבית הלל אי אתם מודים שאילו קרא לתשיעי עשירי ולעשירי תשיעי ולאחד עשר עשירי ששלשתן מקודשין ואישתיקו בית הלל
לימרו להון מה למעשר שכן אינו קדוש בכוונה
אמר רב שימי בר אשי היינו טעמא דלא אמרי להון דקל וחומר הוא מה מעשר שאינו קדוש בכוונה קדוש בטעות הקדש שקדוש בכוונה לא כל שכן
ולא היא דהקדש בדעתא דמריה תלי:
מתני׳ מי שנדר בנזיר והלך להביא את בהמתו ומצאה שנגנבה אם עד שלא נגנבה בהמתו נזר הרי זה נזיר
ואם משנגנבה בהמתו נזר אינו נזיר וזו טעות טעה נחום המדי כשעלו נזירים מן הגולה ומצאו בית המקדש חרב אמר להם נחום המדי אילו הייתם יודעין שבית המקדש חרב הייתם נוזרים אמרו לו לא והתירן נחום המדי
וכשבא הדבר אצל חכמים אמרו כל שנזר עד שלא חרב בית המקדש נזיר ומשחרב בית המקדש אינו נזיר:
גמ׳ אמר רבה שטפוהו רבנן לרבי אליעזר ואוקמיה בשיטתייהו דתנן פותחין בנולד דברי רבי אליעזר וחכמים אוסרין
ואמר רבא אף על גב דאמור רבנן אין פותחין בנולד אבל פותחין בתנאי נולד היכי דמי אמרי להון אילו אתא איניש ואמר לכון דחרב בית המקדש מי הוה נדריתון
אמר רב יוסף אי הואי התם הוה אמינא להון הכתיב היכל ה׳ היכל ה׳ היכל ה׳ המה זה מקדש ראשון ומקדש שני
נהי דידעין להון דיחרוב מי יודעין לאימתי אמר אביי ולא ידעין לאימת והכתיב שבועים שבעים נחתך על עמך ועל עיר קדשך ואכתי מי ידעינן בהי יומא:
מתני׳ היו מהלכין בדרך ואחד בא כנגדן אמר אחד מהן הריני נזיר שזה פלוני ואחד אמר הריני נזיר שאין זה פלוני הריני נזיר שאחד מכם נזיר שאין אחד מכם נזיר ששניכם נזירים שכולכם נזירים
בית שמאי אומרים כולן נזירין ובית הלל אומרים אינו נזיר אלא מי שלא נתקיימו דבריו ורבי טרפון אומר אין אחד מהם נזיר
הרתיע לאחוריו אינו נזיר רבי שמעון אומר יאמר אם היה כדברי הריני נזיר חובה ואם לאו הריני נזיר נדבה:
גמ׳ מי שלא נתקיימו דבריו אמאי הוי נזיר אמר רב יהודה אימא מי שנתקיימו דבריו
-
מסכת נזיר מוקדשת ע"י משפחתו של הרב צבי ליפה בן הלל ז"ל בציון שנה לפטירתו.
להעמיק בדף
נזיר לב
תלמוד מהדורת ויליאם דוידסון | מופעל ע"י ספריא
ואת אחד עשר:
גמ׳ מני מתניתין לא רבי יוסי ולא רבנן
דתניא מי שנדר ועבר על נזירותו אין נזקקין לו אלא אם כן מונה בהן איסור כימים שנהג בהם היתר רבי יוסי אומר דיו שלשים יום
אי רבנן קשיא נזירות מועטת אי רבי יוסי קשיא נזירות מרובה
איבעית תימא רבי יוסי ואיבעית תימא רבנן איבעית תימא רבי יוסי כאן בנזירות מרובה כאן בנזירות מועטת
ואיבעית תימא רבנן לא תימא משעה שנזר אלא אימא כמשעה שנזר:
נשאל לחכמים והתירוהו וכו׳: אמר רבי ירמיה מדבית שמאי נשמע לדבית הלל לאו אמרי בית שמאי הקדש בטעות הוי הקדש כיון דאיגלאי מילתא דלאו שפיר נזר תצא ותרעה בעדר
לבית הלל נמי אף על גב דאמרי תמורה בטעות הויא תמורה הני מילי היכא דאיתיה לעיקר הקדש אבל היכא דמיתעקר עיקר הקדש איתעקר נמי תמורה:
אמר מר אי אתם מודים שאילו קרא לתשיעי עשירי כו׳: איתמר מעשר רב נחמן אמר טעותו ולא כוונתו רב חסדא ורבה בר רב הונא אמרי טעותו וכל שכן כוונתו
אמר ליה רבא לרב נחמן לדידך דאמרת טעותו ולא כוונתו דקאמרי בית שמאי לבית הלל אי אתם מודים שאילו קרא לתשיעי עשירי ולעשירי תשיעי ולאחד עשר עשירי ששלשתן מקודשין ואישתיקו בית הלל
לימרו להון מה למעשר שכן אינו קדוש בכוונה
אמר רב שימי בר אשי היינו טעמא דלא אמרי להון דקל וחומר הוא מה מעשר שאינו קדוש בכוונה קדוש בטעות הקדש שקדוש בכוונה לא כל שכן
ולא היא דהקדש בדעתא דמריה תלי:
מתני׳ מי שנדר בנזיר והלך להביא את בהמתו ומצאה שנגנבה אם עד שלא נגנבה בהמתו נזר הרי זה נזיר
ואם משנגנבה בהמתו נזר אינו נזיר וזו טעות טעה נחום המדי כשעלו נזירים מן הגולה ומצאו בית המקדש חרב אמר להם נחום המדי אילו הייתם יודעין שבית המקדש חרב הייתם נוזרים אמרו לו לא והתירן נחום המדי
וכשבא הדבר אצל חכמים אמרו כל שנזר עד שלא חרב בית המקדש נזיר ומשחרב בית המקדש אינו נזיר:
גמ׳ אמר רבה שטפוהו רבנן לרבי אליעזר ואוקמיה בשיטתייהו דתנן פותחין בנולד דברי רבי אליעזר וחכמים אוסרין
ואמר רבא אף על גב דאמור רבנן אין פותחין בנולד אבל פותחין בתנאי נולד היכי דמי אמרי להון אילו אתא איניש ואמר לכון דחרב בית המקדש מי הוה נדריתון
אמר רב יוסף אי הואי התם הוה אמינא להון הכתיב היכל ה׳ היכל ה׳ היכל ה׳ המה זה מקדש ראשון ומקדש שני
נהי דידעין להון דיחרוב מי יודעין לאימתי אמר אביי ולא ידעין לאימת והכתיב שבועים שבעים נחתך על עמך ועל עיר קדשך ואכתי מי ידעינן בהי יומא:
מתני׳ היו מהלכין בדרך ואחד בא כנגדן אמר אחד מהן הריני נזיר שזה פלוני ואחד אמר הריני נזיר שאין זה פלוני הריני נזיר שאחד מכם נזיר שאין אחד מכם נזיר ששניכם נזירים שכולכם נזירים
בית שמאי אומרים כולן נזירין ובית הלל אומרים אינו נזיר אלא מי שלא נתקיימו דבריו ורבי טרפון אומר אין אחד מהם נזיר
הרתיע לאחוריו אינו נזיר רבי שמעון אומר יאמר אם היה כדברי הריני נזיר חובה ואם לאו הריני נזיר נדבה:
גמ׳ מי שלא נתקיימו דבריו אמאי הוי נזיר אמר רב יהודה אימא מי שנתקיימו דבריו
