Bekhorot chapter 7
sources:
- משנה מגילה ד:ז
כהן שיש בידיו מומין לא ישא את כפיו. ר’ יהודה אומר אף מי שהיו ידיו צבועות אסטיס ופואה לא ישא את כפיו מפני שהעם מסתכלין בו.
A priest who has blemishes on his hands should not perform the raising of the hands (=the priestly blessing). Rabbi Yehuda says, even one whose hands are dyed should not perform the raising of the hands (= the priestly blessing) because the audience will look at him.
- ר’ עובדיה מברטנורא על משנה מגילה ד:ז
לֹא יִשָּׂא אֶת כַּפָּיו. שֶׁאֵין הַכֹּהֲנִים רַשָּׁאִין לַעֲלוֹת בְּסַנְדְּלֵיהֶן לַדּוּכָן, וְאִם יֵשׁ מוּמִין בְּרַגְלָיו יִסְתַּכְּלוּ בּוֹ, וּמִתּוֹךְ כָּךְ יָבֹאוּ לְהִסְתַּכֵּל בְּיָדָיו, וְהַמִּסְתַּכֵּל בַּכֹּהֲנִים כְּשֶׁנּוֹשְׂאִים כַּפֵּיהֶן עֵינָיו כֵּהוֹת, [חֲגִיגָה ט”ז ע”א], לְפִי שֶׁהַשְּׁכִינָה שׁוֹרָה בֵּין יְדֵיהֶם:
- בבלי חגיגה טז:
דָּרֵשׁ רַבִּי יְהוּדָה בְּרַבִּי נַחְמָנִי מְתוּרְגְּמָנֵיהּ דְּרֵישׁ לָקִישׁ: כׇּל הַמִּסְתַּכֵּל בִּשְׁלֹשָׁה דְּבָרִים עֵינָיו כֵּהוֹת: בַּקֶּשֶׁת, וּבַנָּשִׂיא, וּבַכֹּהֲנִים. בַּקֶּשֶׁת — דִּכְתִיב: ״כְּמַרְאֵה הַקֶּשֶׁת אֲשֶׁר יִהְיֶה בֶעָנָן בְּיוֹם הַגֶּשֶׁם הוּא מַרְאֵה דְּמוּת כְּבוֹד ה׳״. בַּנָּשִׂיא — דִּכְתִיב: ״וְנָתַתָּ מֵהוֹדְךָ עָלָיו״. הַמִּסְתַּכֵּל בַּכֹּהֲנִים בִּזְמַן שֶׁבֵּית הַמִּקְדָּשׁ קַיָּים, שֶׁהָיוּ עוֹמְדִין עַל דּוּכָנָן וּמְבָרְכִין אֶת יִשְׂרָאֵל בַּשֵּׁם הַמְפוֹרָשׁ.Rabbi Yehuda, son of Rabbi Naḥmani, the disseminator of Reish Lakish, interpreted a verse homiletically: Whoever looks at the following three things, his eyes will grow dim: One who looks at a rainbow, at a Nasi, and at the priests. He explains: At a rainbow, as it is written: “As the appearance of the bow that is in the cloud on the day of rain, so was the appearance of the brightness round about, this was the appearance of the likeness of the glory of the Lord” (Ezekiel 1:28). At a Nasi, as it is written: “And you shall put of your splendor upon him” (Numbers 27:20), which indicates that the splendor of the Divine Presence rested upon Moses, who was the Nasi of Israel. The third item, looking at priests, is referring to one who looks at the priests when the Temple is standing, as they would stand on their platform and bless Israel with the ineffable Name.
- יכין מגילה ד:ז Tiferet Yisrael, R. Yisrael Lipschitz, 18-19th c
שלא יסתכלו לראות החידוש ויסיחו דעתם. מיהו בדש בעירו, או במנהג המקום שישלשלו הכהנים הטלית על ידיהם, שרי [שם]:
So that they won’t look to see what is innovative and be distracted. However, if he is well trodden in his town, or the local custom is for the priests to put the tallit over their hands, it is permitted.
- תוספתא כפשוטה מגילה ג R. Shaul Lieberman, 20th century
ואם היה חבר עיר הרי זה מותר. כלומר, שכולם מכירים אותו. ובירושלמי ובבבלי הנ”ל: אמרו ואם היה דש בעירו מותר, והיא היא. *והר”א אפטוביצר בהוספות הנ”ל, עמ’ 128, פירש: “שמפני כבודו אין מסתכלין במומיו”, ואינו צריך לפנים, עיין מ”ש הגר”ל גינצבורג בפירושים וחידושים לירושלמי ח”ג, עמ’ 412. ואף הגהתו “היכר עיר” אינה מחוורת, שאם אמרו “היכר ציר” וכדומה עדיין לא שמענו על אדם שיאמרו עליו “היכר עיר”. ומן התוספתא, וכן מן הירושלמי, מוכח שבכל המומים הדין כן. ועיין ראבי”ה הנ”ל, בתוספות כ”ד ב’ ד”ה אם, ובב”י בטאו”ח סי’ קכ”ח הנ”ל, וברשב”א הוצ’ רה”ז דימיטרובסקי, עמ’ 125, ובהערה 377 שם. ו”חבר עיר” כאן בוודאי הכוונה ליחיד, כפירש”י (כ”ז ב’), ועיין מ”ש לעיל ח”א, עמ’ 190, ובהערה 43 שם.
And if he was a member of the town – i.e., that everyone knows him. And in the Yerusahlmi and Bavli there they said: And if he was well trodden in his city, he is permitted, and this is the same thing. And R. Aptowitzer in the additions on page 128 explained: And out of honor to him, we do not have people look at his blemishes…
- תוספתא סוטה ז:ז
הכל כשרין לעלות במעלות האולם, בין תמימין, בין בעלי מומין, בין במשמר שלו, בין שאין המשמר שלו, חוץ ממי שיש בו מום בפניו, בידיו, וברגליו, שלא ישא את כפיו במקדש, מפני שהעם מסתכלין בו. וכשם שנשיאות כפים במקדש כך נשיאות כפים בגבולין.
Anyone may ascend the steps of the ulam, whether unblemished or blemished, whether it is their watch or not, except those with a blemish in their face, hands or feet, for he should not raise his hands (=recite the priestly blessing) in the Temple because the nation will look at him. And like the raising of the hands in the Temple is the raising of the hands outside the Temple.
- תוספתא כפשוטה סוטה
חוץ ממי שיש בו מום בפניו, בידיו, וברגליו, שלא ישא את כפיו במקדש. המלה “במקדש”, נמחקה, ואינה גם בד ובכי”ע ובמשנתנו שם (פ”ד מ”ז): כהן שיש בידיו מומין לא ישא את כפיו. ובירושלמי שם פ”ד רה”ח, ע”ה סע”ג: תני ובפניו. והתוספתא מוסיפה שאף אם יש מומין ברגליו לא ישא את כפיו משום שהכהנים עומדים יחפים בשעת הברכה…ובמקדש אנן קיימין (ועיין בסיפא להלן בסמוך), לפיכך הוסיפה הברייתא במפורש שהלכה זו היא במקדש, ודווקא במקדש היו מברכים כשהיו יחפים, אבל בבתי הכנסיות שבמדינה היו מברכים במנעליהם, ומומים שברגלים אינם פוסלים מפני שאינם במקום מגולה…
ולעצם העניין הסקנו לעיל ח”ה, סוף עמ’ 1210 ואילך, שהמקורות העתיקים חולקים בדבר, ומהן שפוסלין בעלי מומין לנשיאת כפים, עיי”ש.
The word “in the Temple” is erased and does not appear in some of the manuscripts. And in our Mishnah there: a priest who has blemishes on his hands should not raise his hands (=perform the priestly blessing). And in the Yerushalmi there 4:8, 75c is states “and on his face.” And the Tosefta adds that even if he has blemishes on his fee he should not perform the priestly blessing because the priests stood barefoot at the time of the blessing…And we think it applies in the Temple, and therefore the baraita adds that this law is explicitly in the Temple, as specifically in specifically in the Temple they would perform the blessing barefoot, but not in the synagogues, and therefore blemishes in the feet would not invalidate, as they were not revealed…
And regarding the issue, we concluded on page 1210 that some ancient sources disagree on the issue and invalidate those with blemishes from performing the priestly blessing…
- תוספתא מגילה ג:כט
כהן שיש בו מום בפניו, בידיו, וברגליו, הרי זה לא ישא את כפיו, שהעם מסתכלין בו, ואם היה חבר עיר, הרי זה מותר.
A priest who has a blemish on his face, his hands, or his feet should not perform the raising of the hands (=the priestly blessing) in synagogue because the audience will look at him. But if he was a haver of the city, this is permissible…
- תוספתא כפשוטה מגילה
…וכן בספרי שופטים פיס’ ר”ח, עמ’ 243: כי בם בחר ה’ אלקיך [לשרתו ולברך בשמו] מגיד שאין ברכת כהנים כשירה בבעלי מומים. וכן בפסיקתא זוטרתא עקב י’, ז’ (ד”ו, ע’ ע”ג, הוצ’ הרא”מ, עמ’ 28): מה שירות בכשירים ותמימים אף ברכת כהנים בכשרים ותמימים, מיכן אמרו חכמים כל כהן שיש בו מומין אינו עולה לדוכן. אבל מתוך המשנה כאן הנ”ל, התוספתא, הירושלמי והבבלי מוכח שבעלי מומים כשרים לנשיאת כפים…
…And likewise in the Sifrei Shoftim section 208, p243: For the Lord your God chose them to serve God and to bless with God’s Name: this teaches that the priestly blessing is is not valid if done by those with blemishes. And likewise in Pesikta Zutrata Ekev 10:7 – just as service is done with those who are valid and unblemished, likewise the priestly blessing may only be performed by valid priests and those who are unblemished. From here the sages states that any priest with a blemish does not ascend to the duchan. But based on our mishnah here, the Tosefta, the Yerushalmi and the Bavli, it is proven that those with blemishes ARE valid for performing the priestly blessing…
- ירושלמי מגילה ד:ח
הלכה: תַּנֵּי. וּבְפָנָיו. וְהָא תַנֵּי. אִם הָיָה דָשׁ בְּעִירוֹ מוּתָּר. רִבִּי נַפְתָּלִי הַוָות אֶצְבַּעָתְיהּ עֲקִימָה. אֲתַא שְׁאִיל לְרִבִּי מָנָא. אָמַר לֵיהּ. מִכֵּיוָן שֶׁאַתָּה דָשׁ בְּעִירָךְ מוּתָּר. רַב חוּנָא הֲוָה מְעַבֵּר זַלְדָּקָן. וְהָא תַנֵּי. אִם הָיָה דָשׁ בְּעִירוֹ מוּתָּר. אָמַר רִבִּי מָנָא. רַגְלֵיהּ [הֲוֵי] סַגִּין. שֶׁלֹּא יְהוּ אוֹמְרִין. רָאִינוּ קָטָן נוֹשֵׂא אֶת כַּפָּיו. אָמַר רִבִּי יוֹסֵה. זֹאת אוֹמֶרֶת שֶׁאָסוּר לְהִסְתַּכֵּל בַּכֹּהֲנִים בַּשָּׁעָה שֶׁהֵן מְבָרְכִין אֶת יִשְׂרָאֵל. אָמַר רִבִּי חַגַּיי. כְּלוּם אָמְרוּ. אֵין מִסְתַּכְּלִין. לָא מִפְּנֵי הֶסִּיעַ דַּעַת. מֹשֶׁה. דַּאֲנָא מִסְתַּכַּלְנָא וְלָא מְסַע דַּעְתִּי.
It was stated, in his face. But was it not stated, if he was known in his town he is permitted? As the following: The finger of Rebbi Naftali was bent. He came and asked Rebbi Mana, who said to him, since you are known in your town it is permitted. Rav Ḥuna disqualified one with sparse facial hair. But was it not stated, if he was known in his town he is permitted? Rebbi Mana said, it was a crowded holiday; so they should not say, we saw a minor lifting his hands. Rebbi Yose said, this implies that one is forbidden to look at the Cohanim at the moment when they are blessing Israel. Rebbi Ḥaggai, when they said, one does not look, was it not because of inattention? By Moses, I shall look and my attention will not be diverted.
- בבלי מגילה כד:
גְּמָ׳ תָּנָא: מוּמִין שֶׁאָמְרוּ, בְּפָנָיו יָדָיו וְרַגְלָיו. אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי: יָדָיו בּוֹהֲקָנִיּוֹת — לֹא יִשָּׂא אֶת כַּפָּיו. תַּנְיָא נָמֵי הָכִי: יָדָיו בּוֹהֲקָנִיּוֹת — לֹא יִשָּׂא אֶת כַּפָּיו. עֲקוּמּוֹת עֲקוּשׁוֹת — לֹא יִשָּׂא אֶת כַּפָּיו.
GEMARA: It is taught in a baraita: The blemishes that the Sages said disqualify a priest from reciting the Priestly Benediction include any blemishes found on his face, hands, and feet. Rabbi Yehoshua ben Levi said: If his hands are spotted with white blotches, he may not lift his hands to recite the Priestly Benediction. The Gemara notes that this is also taught in a baraita: If a priest’s hands are spotted, he may not lift his hands to recite the Priestly Benediction. Similarly, if his hands are curved inward or bent sideways, he may not lift his hands to recite the Priestly Benediction.
אָמַר רַב אַסִּי: חֵיפָנִי וּבֵישָׁנִי — לֹא יִשָּׂא אֶת כַּפָּיו. תַּנְיָא נָמֵי הָכִי: אֵין מוֹרִידִין לִפְנֵי הַתֵּיבָה לֹא אַנְשֵׁי בֵּית שְׁאָן וְלֹא אַנְשֵׁי (בֵּית) חֵיפָה וְלֹא אַנְשֵׁי טִבְעוֹנִין, מִפְּנֵי שֶׁקּוֹרִין לָאַלְפִין עַיְינִין וְלָעַיְינִין אַלְפִין.
Rav Asi said: A priest from Haifa or Beit She’an may not lift his hands to recite the Priestly Benediction. This is also taught in a baraita: One may not allow the people of Beit She’an, nor the people of Beit Haifa, nor the people of Tivonin to pass before the ark in order to lead the service because they pronounce alef as ayin and ayin as alef, and they thereby distort the meaning of the prayers.
אֲמַר לֵיהּ רַבִּי חִיָּיא לְרַבִּי שִׁמְעוֹן בַּר רַבִּי: אִלְמָלֵי אַתָּה לֵוִי — פָּסוּל אַתָּה מִן הַדּוּכָן, מִשּׁוּם דַּעֲבֵי קָלָךְ. אֲתָא אֲמַר לֵיהּ לַאֲבוּהּ. אֲמַר לֵיהּ: זִיל אֵימָא לֵיהּ: כְּשֶׁאַתָּה מַגִּיעַ אֵצֶל ״וְחִכִּיתִי לַה׳״, לֹא נִמְצֵאת מְחָרֵף וּמְגַדֵּף?!
Rabbi Ḥiyya once said to Rabbi Shimon, son of Rabbi Yehuda HaNasi: If you were a Levite, you would be disqualified from singing on the platform in the Temple courtyard because your voice is thick. Offended by this remark, Rabbi Shimon went and told his father, Rabbi Yehuda HaNasi, what Rabbi Ḥiyya had said. Rabbi Yehuda HaNasi said to him: Go and say to him: When you study and reach the verse: “And I will wait upon [veḥikkiti] the Lord” (Isaiah 8:17), will you not be a maligner and a blasphemer?
אָמַר רַב הוּנָא: זַבְלְגָן לֹא יִשָּׂא אֶת כַּפָּיו. וְהָא הַהוּא דַּהֲוָה בְּשִׁיבָבוּתֵיהּ דְּרַב הוּנָא, וַהֲוָה פָּרֵיס יְדֵיהּ! הָהוּא דָּשׁ בְּעִירוֹ הֲוָה. תַּנְיָא נָמֵי הָכִי: זַבְלְגָן לֹא יִשָּׂא אֶת כַּפָּיו, וְאִם הָיָה דָּשׁ בְּעִירוֹ — מוּתָּר.
Rav Huna said: A priest whose eyes constantly run with tears may not lift his hands to recite the Priestly Benediction. The Gemara asks: Wasn’t there a certain priest with this condition in the neighborhood of Rav Huna, and he would spread his hands and recite the Priestly Benediction? The Gemara answers: That priest was a familiar figure in his town. Since the other residents were accustomed to seeing him, he would not draw their attention during the Priestly Benediction. This is also taught in a baraita: One whose eyes run should not lift his hands to recite the Priestly Benediction, but if he is a familiar figure in his town, he is permitted to do so.
אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: סוֹמֵא בְּאַחַת מֵעֵינָיו — לֹא יִשָּׂא אֶת כַּפָּיו. וְהָא הַהוּא דַּהֲוָה בְּשִׁיבָבוּתֵיהּ דְּרַבִּי יוֹחָנָן דַּהֲוָה פָּרֵיס יְדֵיהּ! הָהוּא דָּשׁ בְּעִירוֹ הֲוָה. תַּנְיָא נָמֵי הָכִי: סוֹמֵא בְּאַחַת מֵעֵינָיו — לֹא יִשָּׂא אֶת כַּפָּיו, וְאִם הָיָה דָּשׁ בְּעִירוֹ — מוּתָּר.
Rabbi Yoḥanan said: One who is blind in one eye may not lift his hands to recite the Priestly Benediction because people will gaze at him. The Gemara asks: Wasn’t there a certain priest who was blind in one eye in the neighborhood of Rabbi Yoḥanan, and he would lift his hands and recite the Priestly Benediction? The Gemara answers: That priest was a familiar figure in his town, and therefore he would not attract attention during the Priestly Benediction. This is also taught in a baraita: One who is blind in one eye may not lift his hands and recite the Priestly Benediction, but if he is a familiar figure in his town, he is permitted to do so.
רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: מִי שֶׁהָיוּ יָדָיו צְבוּעוֹת — לֹא יִשָּׂא אֶת כַּפָּיו. תָּנָא: אִם רוֹב אַנְשֵׁי הָעִיר מְלַאכְתָּן בְּכָךְ — מוּתָּר.
We learned in the mishna that Rabbi Yehuda said: One whose hands are colored should not lift his hands to recite the Priestly Benediction. It was taught in a baraita: If most of the townspeople are engaged in this occupation, dyeing, he is permitted to recite the Priestly Benediction, as the congregation will not pay attention to his stained hands.
