In a number of places, Chullin discusses an opinion that the requirement to slaughter a bird is from the scribes (divrei soferim) rather than from the Torah. What does this mean? What is this concept of divrei Soferim? What does it teach us about the role of people in understanding Torah law?
Chullin 28
sources:
- בבלי חולין כח.
וְעוֹף אֵין לוֹ שְׁחִיטָה מִדִּבְרֵי תוֹרָה, אֶלָּא מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים.
But for a bird, slaughter is not from the words of Torah, but from the words of the scribes.
- עזרא פרק ז’
ו ה֤וּא עֶזְרָא֙ עָלָ֣ה מִבָּבֶ֔ל וְהֽוּא־סֹפֵ֤ר מָהִיר֙ בְּתוֹרַ֣ת מֹשֶׁ֔ה אֲשֶׁר־נָתַ֥ן יְ-הֹוָ֖ה אֱ-לֹהֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל וַיִּתֶּן־ל֣וֹ הַמֶּ֗לֶךְ כְּיַד־יְ-הֹוָ֤ה אֱ-לֹהָיו֙ עָלָ֔יו כֹּ֖ל בַּקָּשָׁתֽוֹ׃ {פ}
that Ezra came up from Babylon, a scribe expert in the Teaching of Moses that the ETERNAL God of Israel had given, whose request the king had granted in its entirety, thanks to the benevolence of GOD toward him.
…
י כִּ֤י עֶזְרָא֙ הֵכִ֣ין לְבָב֔וֹ לִדְרֹ֛שׁ אֶת־תּוֹרַ֥ת יְ-הֹוָ֖ה וְלַעֲשֹׂ֑ת וּלְלַמֵּ֥ד בְּיִשְׂרָאֵ֖ל חֹ֥ק וּמִשְׁפָּֽט׃ {ס}
For Ezra had dedicated himself to study the Teaching of GOD so as to observe it, and to teach laws and rules to Israel.
יא וְזֶ֣ה ׀ פַּרְשֶׁ֣גֶן הַֽנִּשְׁתְּוָ֗ן אֲשֶׁ֤ר נָתַן֙ הַמֶּ֣לֶךְ אַרְתַּחְשַׁ֔סְתְּא לְעֶזְרָ֥א הַכֹּהֵ֖ן הַסֹּפֵ֑ר סֹפֵ֞ר דִּבְרֵ֧י מִצְוֺת־יְ-הֹוָ֛ה וְחֻקָּ֖יו עַל־יִשְׂרָאֵֽל׃ {פ}
The following is the text of the letter that King Artaxerxes gave Ezra the priest-scribe, a scholar in matters concerning GOD’s commandments and laws to Israel:
יב אַ֨רְתַּחְשַׁ֔סְתְּא מֶ֖לֶךְ מַלְכַיָּ֑א לְעֶזְרָ֣א כָ֠הֲנָ֠א סָפַ֨ר דָּתָ֜א דִּֽי־אֱ-לָ֧הּ שְׁמַיָּ֛א גְּמִ֖יר וּכְעֶֽנֶת׃
“Artaxerxes king of kings, to Ezra the priest, scholar in the law of the God of heaven, and so forth. And now,
- משנה סנהדרין י:ג
חֹמֶר בְּדִבְרֵי סוֹפְרִים מִבְּדִבְרֵי תוֹרָה, הָאוֹמֵר אֵין תְּפִלִּין, כְּדֵי לַעֲבֹר עַל דִּבְרֵי תוֹרָה, פָּטוּר. חֲמִשָּׁה טוֹטָפוֹת, לְהוֹסִיף עַל דִּבְרֵי סוֹפְרִים, חַיָּב:
With regard to the rulings of the rebellious elder the mishna states: There is greater stringency with regard to traditional rabbinic interpretations of the Torah than with regard to matters of Torah. If one states: There is no mitzva to don phylacteries, and his intention is in order to have others violate matters of Torah, he is exempt from punishment as a rebellious elder. One who disputes matters written explicitly in the Torah is not considered an elder and a Torah scholar, and therefore does not assume the status of a rebellious elder. If, however, he disputed a matter based on rabbinic tradition, e.g., he stated that there should be five compartments in the phylacteries of the head, in order to add an extra compartment to the four established according to traditional rabbinic interpretations of the Torah, he is liable.
- ירושלמי שקלים ה:א
אָמַר רִבִּי אַבָּהוּ. כְּתִיב מִשְׁפְּחוֹת סוֹפְרִים יֹוֹשְׁבֵי יַעְבֵּץ. מַה תַלְמוּד לוֹמַר סוֹפְרִים. אֶלָּא שֶׁעָשׂוּ אֶת הַתּוֹרָה סְפוּרוֹת סְפוּרוֹת. חֲמִשָּׁה לֹא יִתְרוֹמוּ. חֲמִשָּׁה דְבָרִים חַיָיבִין בַּחַלָּה חֲמֵשׁ עֶשְׂרֵה נָשִׁים פּוֹטְרוֹת צָרוֹתֵיהֶן. שְׁלשִׁים וָשֵׁשׁ כְּרֵיתוֹת בַּתּוֹרָה. שְׁלשָׁה עָשָׂר דָּבָר בְּנִבְלַת הָעוֹף הַטָּהוֹר. אַרְבַּע אֲבוֹת נְזִיקִין. אֲבוֹת מְלָאכוֹת אַרְבָּעִים חָסֵר אֶחָת.
Rebbi Abbahu said, it is written *1Chr. 2:55. The families of counters, dwellers of Yabeṣ. Why does the verse say, counters? Because they formulated the teaching numbers, numbers. “Five shall not lift heave.” “Fifteen women free their co-wives.” “Thirty-six extirpations in the Torah.” “Thirteen matters about the carcass of a pure bird.” “Four main categories of torts.” “Thirty-nine categories of work.”
אָמַר רִבִּי אָחָא. כְּתִיב לְעֶזְרָא הַכֹּהֵן הַסּוֹפֵר. מַה תַלְמוּד לוֹמַר סוֹפֵר. אֶלָּא כְשֵׁם שֶׁהָיָה סוֹפֵר בְּדִבְרֵי תוֹרָה כָּךְ הָיָה סוֹפֵר בְּדִבְרֵי חֲכָמִים.
Rebbi Aḥa said, for Ezra the priest, the counter *Ezra7:11.. But just as he was counting in the Torah so he was counting in the words of the Sages *The principles of mesorah, to fix the text of Scriptures by noting the number of occurrences of certain forms, is attributed to Ezra in Megillah4:1 (47d l. 49), Babli Megillah3a. Similarly, the fixation of mishnaiot by numbers is attributed to him.
- בבלי קידושין ל.
לְפִיכָךְ נִקְרְאוּ רִאשׁוֹנִים ״סוֹפְרִים״, שֶׁהָיוּ סוֹפְרִים כׇּל הָאוֹתִיּוֹת שֶׁבַּתּוֹרָה, שֶׁהָיוּ אוֹמְרִים: וָא״ו דְּ״גָחוֹן״– חֶצְיָין שֶׁל אוֹתִיּוֹת שֶׁל סֵפֶר תּוֹרָה. ״דָּרֹשׁ דָּרַשׁ״ – חֶצְיָין שֶׁל תֵּיבוֹת. ״וְהִתְגַּלָּח״ – שֶׁל פְּסוּקִים. ״יְכַרְסְמֶנָּה חֲזִיר מִיָּעַר״ – עַיִ״ן דְּיַעַר חֶצְיָין שֶׁל תְּהִלִּים. ״וְהוּא רַחוּם יְכַפֵּר עָוֹן״ – חֶצְיוֹ דִּפְסוּקִים.
Therefore, because they devoted so much time to the Bible, the first Sages were called: Those who count [soferim], because they would count all the letters in the Torah, as they would say that the letter vav in the word “belly [gaḥon]” (Leviticus 11:42) is the midpoint of the letters in a Torah scroll. The words: “Diligently inquired [darosh darash]” (Leviticus 10:16), are the midpoint of the words in a Torah scroll. And the verse that begins with: “Then he shall be shaven” (Leviticus 13:33), is the midpoint of the verses. Similarly, in the expression: “The boar out of the wood [miya’ar] ravages it” (Psalms 80:14), the ayin in the word wood [ya’ar] is the midpoint of Psalms, with regard to its number of letters. The verse: “But He, being full of compassion, forgives iniquity” (Psalms 78:38), is the midpoint of verses in the book of Psalms.
- בבלי מגילה יט:
וְאָמַר רַבִּי חִיָּיא בַּר אַבָּא אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: מַאי דִּכְתִיב: ״וַעֲלֵיהֶם כְּכׇל הַדְּבָרִים אֲשֶׁר דִּבֶּר ה׳ עִמָּכֶם בָּהָר״ — מְלַמֵּד שֶׁהֶרְאָהוּ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמֹשֶׁה דִּקְדּוּקֵי תוֹרָה וְדִקְִדּוּקֵי סוֹפְרִים וּמַה שֶּׁהַסּוֹפְרִים עֲתִידִין לְחַדֵּשׁ, וּמַאי נִיהוּ? מִקְרָא מְגִילָּה.
And Rabbi Ḥiyya bar Abba further said that Rabbi Yoḥanan said: What is the meaning of that which is written: “And the Lord delivered to me two tablets of stone written with the finger of God; and on them was written according to all the words which the Lord spoke with you in the mountain” (Deuteronomy 9:10)? This teaches that the Holy One, Blessed be He, showed Moses on the mountain all the inferences that can be derived from the words of the Torah; and all the inferences that can be derived from the words of the Scribes, the early Sages; and also all the new halakhot that the Scribes were destined to introduce in the future in addition to the laws of the Torah. And what is it specifically that the Scribes would introduce in addition to the laws of the Torah? The reading of the Megilla.
- רמב”ם פירוש המשניות כלים יז:יב
…כל מה שלא התבאר בלשון התורה יקרא מדברי סופרים ואע”פ שהדברים הן הלכה למשה מסיני לפי שמאמר מדברי סופרים יכלול שיהיה הדבר דעת סופרים כמו הפירושים וההלכות המקובלות מן משה מסיני או תקון סופרים כמו התקנות והגזרות ושמור כלל זה:
- רמב”ם משנה תורה הל’ מגילה וחנוכה א:א
קְרִיאַת הַמְּגִלָּה בִּזְמַנָּהּ מִצְוַת עֲשֵׂה מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים. וְהַדְּבָרִים יְדוּעִים שֶׁהִיא תַּקָּנַת הַנְּבִיאִים.
It is a positive mitzvah ordained by the Rabbis to read the Megillah at the appointed time. It is well-known that this was ordained by the Prophets.
- רמב”ם משנה תורה הל’ מגילה וחנוכה ג:ג
וּמִפְּנֵי זֶה הִתְקִינוּ חֲכָמִים שֶׁבְּאוֹתוֹ הַדּוֹר שֶׁיִּהְיוּ שְׁמוֹנַת הַיָּמִים הָאֵלּוּ שֶׁתְּחִלָּתָן כ”ה בְּכִסְלֵו יְמֵי שִׂמְחָה וְהַלֵּל וּמַדְלִיקִין בָּהֶן הַנֵּרוֹת בָּעֶרֶב עַל פִּתְחֵי הַבָּתִּים בְּכָל לַיְלָה וְלַיְלָה מִשְּׁמוֹנַת הַלֵּילוֹת לְהַרְאוֹת וּלְגַלּוֹת הַנֵּס. וְיָמִים אֵלּוּ הֵן הַנִּקְרָאִין חֲנֻכָּה וְהֵן אֲסוּרִין בְּהֶסְפֵּד וְתַעֲנִית כִּימֵי הַפּוּרִים. וְהַדְלָקַת הַנֵּרוֹת בָּהֶן מִצְוָה מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים כִּקְרִיאַת הַמְּגִלָּה:
Accordingly, the Sages of that generation ordained that these eight days, which begin from the twenty-fifth of Kislev, should be commemorated to be days of happiness and praise [of God]. Candles should be lit in the evening at the entrance to the houses on each and every one of these eight nights to publicize and reveal the miracle.
These days are called Chanukah. It is forbidden to eulogize and fast on them, as on the days of Purim. Lighting the candles on these days is a Rabbinic mitzvah, like the reading of the Megillah.
- רמב”ם פירוש המשניות מקואות ו:ז
…וכבר ביארנו שזה לא יחסר מאמרם שיעורין הלכה למשה מסיני לפי שכל מה שאינו בפסוק יקראוהו מדברי סופרים:
…And we already explained that this does not undermine their statement that measurements were transmitted to Moshe at Sinai, for anything that is not explicitly in a verse they will call it divre soferim.
- רמב”ם ספר המצוות שורש ב’
השרש השני, שאין ראוי למנות כל מה שלמדים באחת משלש עשרה מדות שהתורה נדרשת בהן או בריבוי…הנה לא כל מה שנמצא החכמים שהוציאו בהקש משלש עשרה מדות נאמר שהוא נאמר למשה בסיני ולא גם כן נאמר בכל מה שנמצאם בתלמוד יסמכוהו אל אחת משלש עשרה מדות שהוא דרבנן כי פעמים יהיה פירוש מקובל. לפיכך, הראוי בזה שכל מה שלא תמצאהו כתוב בתורה ותמצאהו בתלמוד שלמדוהו באחת משלש עשרה מדות, אם בארו הם בעצמם ואמרו שזה גוף תורה או שזה דאורייתא, הנה ראוי למנותו, שהמקבלים אמרו שהוא דאורייתא. ואם לא יבארו זה ולא דברו בו הנה הוא דרבנן, שאין שם כתוב יורה עליו…כי כל מה שלא שמעו בסיני בבאור הנה הוא מדברי סופרים. הנה כבר התבאר כי תרי”ג מצות שנאמרו לו למשה בסיני לא יימנה בהן כל מה שיילמד בשלש עשרה מדות ואפילו בזמנו ע”ה, כל שכן שלא יימנה בהן מה שהוציאו אותו באחרית הזמן…
The second principle: that it is incorrect to count (in the 613 enumeration) everything that is learned from one of the 13 principles by which the Torah is expounded, or through expansion…Behold, not everything that the rabbis extracted through a hekesh from the 13 principles will we say was stated to Moshe at Sinai. And likewise, we will not say that everything found in the Talmud that they connected to one of the thirteen principles is rabbinic, because sometimes it is a passed down explanation. Therefore, it is correct in this matter that all that one cannot find written in the Torah, but instead you find in the Talmud that they learned it from one of the 13 principles, if they themselves explain that this is the matter of Torah or is Biblical, it is correct to count it (in the enumeration of 613), for those who received it stated that it is Biblical. But if they do not state this or talk about it, it is rabbinic, for there is no verse that explicitly states it…For all that they did not hear explicitly at Sinai is considered to be from divrei soferim. Behold it is already clear that the 613 commandments that were stated to Moshe at Sinai do not include that which was learned by the 13 principles even in Moshe’s own time, let alone that which was derived much later…
- השגות הרמב”ן על ספר המצוות שורש ב’
…ועכשיו אני חוזר אל הכלל הזה אשר הוא אצל הרב שני שכל דבר הנלמד במדות שהתורה נדרשת בהן יהיה מדרבנן ואפי’ היה המוציא משה רבינו, ואולם מה שיהיה פירוש מקובל ממנו, והוא שבארו הסופרים שזה הדבר נאסרה פעולתו ואיסורו מדאורייתא אז ימנה אותו מפני שהוא נודע בקבלה לא בהיקש.
…And I now return to this principle of the Rambam that anything derived from the 13 principles will be rabbinic, even if Moshe our teacher derived it! But that which is a transmitted explanation from him, namely that the scribes explained something is forbidden and the prohibition is Biblical, then he will count it because it is known through transmission rather than through derivation.
ופליאה דעת ממני נשגבה לא אוכל לה, שאם נאמר כי אין המדות הנדרשות מקובלות מסיני ולא נצטוינו לדרוש ולפרש בהן את התורה א”כ הרי הן בלתי אמתיות, והאמת הוא פשטיה דקרא בלבד לא הדבר הנדרש, כמו שהזכיר ממאמרם אין מקרא יוצא מידי פשוטו, ועקרנו שורש קבלתנו בי”ג מדות שהתורה נדרשת, ורוב התלמוד אשר יוסד בהן.
This is beyond me, and I do not understand it. For if we say that the 13 principles are not derived from Sinai, and we were not commanded to use them to expound and explain the Torah, then they are not true, and only the plain meaning of the text rather than that which is expounded is true. As they stated: “A verse never leaves its plain meaning.” And thus we have uprooted our sense that the 13 principles were transmitted, and most of the Talmud which is founded upon them…
- מגילת אסתר על ספר המצוות שורש ב’ R. Yitzchak Leon Ibn Tzur, 16th c
נראה לי כי כמה מעלות טובות להרב רבי שמעון ז”ל בעל זוהר הרקיע עלינו, שפירש לנו בזה השורש כונת הרב באופן כי אין עליו תשובה כלל מכל ראיות הרמב”ן, שהנה הוא כתב והוכיח בזה השורש שגם זו היא כונת הרב שכל דבר הנלמד בי”ג מדות הוא מן התורה ודינו כדין הדברים המפורשים בתורה רק שלא יבואו במנין תרי”ג מצות, ולא קראם דרבנן על היותו סובר כי יש להקל בהם כדברי תקנותיהם וגזירותיהם, אבל קראם דרבנן מפני שהם פירשוהו לנו ולא בא בפירוש בתורה.
It seems to me that R. Shimon who wrote the Zohar Harakia has many levels beyond us, as he explained to us regarding this principle the Rambam’s intention in a way that is not challenged by the Ramban’s proofs. For he wrote and proved regarding this principle that this too is the intention of the Rambam that all that is derived from the thirteen attributes are also Biblical, and their legal status is as those that are explicitly stated in the Torah. It is only that they should not be counted in the enumeration of the 613 commandments. And he did not called them “derabanan” because he believes that one may be lenient in their regard like rabbinic decrees, but rather he called them “derabbanan” because our masters taught them to us, while they are not explicit in the Torah.
For further learning, see:
https://www.youtube.com/watch?v=nHWMzfCF3YE – din and daf shiur about Rabbinic exegesis (parshanut)
https://etzion.org.il/en/talmud/ch-2-iv-sinaitic-tradition-or-theoretical-analysis – discussion of Rambam’s theory of divrei soferim
